ילד רוכן תחת גף אם מגוננת מחייך חיוך אווילי ומביט
סביב בעין פקוחה. הוא גומע צעד אחד צעד, מועד וקם בשנית
סקרן הוא מציב לעצמו יעד ללכת ליפול
להבין למה איך כיצד
מדוע מאין - הוא מוכן ומזומן לדרכו
הוא נשלח.

נער רוכן תחת תקוותו מטרתו להמשיך הוא
דבק, בעודנו מביט אך אינו מחייך בו
אותו החיוך, עינו הפקוחה ממצמצת בין מבט
למבטים. חדור הבנה למתרחש מסביבו. ביקורתי.
עודנו סקרן הוא צועד ונופל ונופל ונופל
הם אומרים כי "זו התקופה היפה בחייו".
משתדל להסיק מכל נפילה לגביי זו הבאה .
הוא בוחן סביב כאשר הוא המרכז הוא
עורג לחוש נאהב מוגן מכל מודע יותר
מתמיד לאשליה, לכישלון הגדול אך עדיין לא עוצם עיניו
מתחייב להרגיש בו, לחוש נאהב.

עלם צועד אט אט לעבר פאסימי מודע יותר מתמיד לקושי
הדבקות במטרה הוא רוצה בה איתו כשכעת בחושבו עצמאי
דיו לתור אחריה ולא רק לחלום אודות
לגעת לתפוס את שאין.
מודע למסגרת, לזו הדרך המיועדת לישר
למיועד לו אישה וילד ובסיס וכאוב הוא את האבדן.
מחושל מתמיד להמשיך בה בדרך, לדבוק בה
במטרה. הוא אינו מצדיק ואינו מקבלה בביטול.
הוא לא יסתגל לה, למציאות הקיימת
זו הניבטת לו מנגד רצונו לשנות
להשאיר חותמו. "כשתגדל", נאמר, "שיהיה" אך
הוא חש כי היעד מוגבל
וכמותו היעוד, אך עודנו סבלן ונסבל הוא חותר
צעד ועוד צעד
ונפילה.

בוגר האם היא קיימת? הלוא חלף כבר אחר רבות בקסמיהן שהטילו
וכשפים ששיטו פעם וגם בזו אחריה וכעת הוא
נוגה הוא נרגן הוא כשל
להתמודד בו במצב לכן עודנו מעדיף לחלום
להמשיך לחלום על הטיפוס שלאחר הנפילה.
הוא האושר שבה בהשגת היעד
בחיותו הוא מודע לעובדה
לנוכחות המוגלת. הוא חש תמים מנגד
לאבדון הניבט ממולו, חשוף תהייה שמא עליו לעטות
ארשת אובייקטיביות
בסופו של דבר עדיף שעה ולו
אחת קודם ואיה חותמו ואיה מטרתו וגבולות
נתרחקו אופקים
נטשטשו הוא