000000001
אני ידוע כגילמרין הרשם, את שמי האמיתי בשפות העתיקות שכחתי
לפני שנים, מתעד את היסטוריית הגזע, הנצחיים, בסופו של היקום
המוכר לנו בעת המעבר אל הבלתי הנודע - אל מעבר לגשמי.
רשומות אלו מורכבות מתיעודים מקוריים, אגדות וזכרוני האישי,
הרי הייתי שם גם בתחילת הדרך.
אני מאמין שעליי להתחיל בהתחלה, אין מקום טוב יותר.

הכל התחיל כאשר הראשון שבנו (לו אנו קוראים "הזקן" למרות שאינו
מבוגר יותר מאתנו, התואר הוא תואר של כבוד שניתן לחכם בינינו)
עבר את השינוי והפך מבן תמותה (בני אדם כפי שהם תועדו
היסטורית) לנצחי, זה היה בפתח התקופה החדשה, תקופת הקסם, היו
גם בני תמותה שקיבלו את היכולת לגשת לרתום את הקסם לשימושם אבל
כוחם היה מוגבל בניגוד לכוחנו שהיה מוחלט, או שכך האמנו, איזו
תמימות...

000000000
את האור הקסום כיביתי כעת ואת הקטעים הבאים אני כותב לאורו של
היקום שנהרס את תוך עצמו, או מחוץ לעצמו, לא ברור.
יופיו המאיים של המראה בלתי ניתן לתפיסה.

התהליך שהפך את היקום לקסום היה מיידי ומסיבה שנשגבה מבינתנו,
גם ברור מאילו, כאילו כל היקום כולו רק ציפה לכך, הייתה אפילו
תחושה של רגיעה עכשיו כשזה הגיע.
כאשר נגמר השינוי ואנו, הנצחיים נוצרנו עמו

עליי לציין ש"נוצרנו" הוא לא המונח המדוייק, לא נוצרנו יש
מאין כי אם הפכנו למשהו שונה, מיוחד יותר.

מיד ידענו אחד על השני באותו קשר מיסטי שקיים בינינו מאז ועד
היום, כמובן שהיה קשה להבדיל בינינו לבין שאר בני האדם עקב זוג
הכנפיים המכונפות שצמחו על גבנו, והילת הכבוד שעוררנו, איש לא
העז לזלזל בנו.
בפגישתנו הראשונה מיד הבנו את גודל המשימה שנפלה בחיקנו, ואת
חשיבותנו ביקום החדש, את הכוח של יצירת השערים ידענו, בלי
להבין מהיכן, פשוט ידענו כיצד זה אמור להיעשות.

-1
עליי להסביר גם את שיטת הספירה המשונה שבה אני משתמש, השיטה
נוצרה כדי לשמור על אחדות בתיעוד הזמן ביקום, היא מורכבת למדי
ומבוססת על מדידת הזמן שנותר עד לסופו של היקום מכיוון שעם
מספרים כאלו קל יותר להתמודד מאשר עם מדידת גילו של היקום, אין
טעם להסביר את השיטה כעת מכיוון שלא יעשה בה שימוש יותר. היקום
ממשיך לבעור.

החלטנו להתחיל בקטן, את השער הראשון להקים בעירכג מינור, הידוע
בשפה העתיקה כ"ירח", גוש האבן הקרוב ביותר לכדור הארץ.
נאספנו כולנו במקום שנקרא "סטונהדג'".

בניגוד למיסטיקה העתיקה אין כוחות מיוחדים במקום זה, הוא פשוט
היה ממוקם בצורה מתאימה ביחס לירח.

נעמדנו במעגל בין האבנים הגדולות במקום כאשר הזקן עמד במרכז
בריכוז שנועד לעזור לו באגירת הכוח האדיר שנדרש ממנו ליצור את
המעבר הראשון, לקרוע את הקסם עצמו כדי לחבר אותו שוב במעקף בין
הגשמי לגשמי, מעשה כביר בכמות הכוח שנדרש ממנו.
אנו השתמשנו בכוחנו כדי להניפו אל הירח ולקיימו, היה עליו
לשמור על כל כוחו, כאשר הנחתנו אותו במקום שנבחר תיעלנו דרכו
את הקסם שהפך את גוש האבן בר ישוב ויצרנו לו אטמוספירה ראויה,
כאשר סיימנו עם כך, למרות תשישותנו, יכולנו לחוש את הרעידות
בקסם עצמו לאחר זמן מה החלה לרעוד גם האדמה, וממנה בקעו ארבעת
עמודי האבן הירקרקים שהפכו לכל כך מוכרים במשך השנים, ארבעת
עמודי אבן רוטטים מקסם, השער.

???
היה עלי להפסיק מכיוון שנשימתי נעתקה ממני, הריק!
כל כך הרבה ממנו, לכל כיוון!
אני מרחף לי בתוך המעבר ומולי ... זה! אין אפשרות להסביר את
זה, זה מורכב כל כך אך עם זאת פשוט כל כך... המראה מעורר בי
אימה, כאשר אעזוב את הפתח להסגר הוא יעלם, חברי כבר עזבו
נותרנו רק אני והזקן, עליי ללכת...

כאשר עברנו דרך השער לכוכב זעיר אך יפה ובתולי מצאנו את הזקן
מספר מטרים מהשער, הוא היה מכורבל לתוך עצמו, את מראהו לא אשכך
לעולם, שערו, שהיה שחור ובריא הפך לבן! וכאשר הרים את ראשו
ראינו את עיניו, עיני הזקן, עיניים לבנות מלובן "לא התעוורתי"
אמר מיד לנוכח השתאותנו הברורה "להפך, כעת, לאחר שראיתי אותו,
אני רואה טוב יותר".

---
עליי להסביר מספר דברים:
א) הקווים שמעל לרשימות מייצגים את סוף הספירה, אין צורך לספור
במקום החדש הזה, הזמן כבר אינו חשוב.
ב) עליי להתנצל על חריגתי מהכתיבה ההיסטורית בהשתמשי בציטטות,
אך מילותיו היו כה חשובות, והן זכורות לי כה בחיות, שהרגשתי
חובה לציינן כפי שנאמרו.
ג) כאשר הזקן אמר "אותו" התכוון הוא לקסם עצמו, הזקן הוא היחיד
ביננו שראה את הקסם בצורתו הגשמית.