הוא הלך ככה מבלי להיפרד,
כמו רעם ביום בהיר.
היה ונמוג מהעולם,
מבטו פתאום החוויר.

הסתכל עליי במבט קר,
כאילו ידע מה צופן לו עתידו.
מילותיו האחרונות יצאו מפיו,
ואני הייתי שם בשבילו.

פזמון: זה הסוף,
        קשה לי להאמין שזה נגמר.
        איך אני אמשיך לחיות?!
        אם הוא כבר לא יהיה כאן מחר.

לא הספקתי להגיד לו כמה אותו אהבתי,
והוא נעלם לי ללא כל הכנה.
כ"כ הרבה דברים רציתי לומר,
אך מילותיי נחסמו ללא כל כוונה.

הוא הלך ולא ישוב עוד יותר,
השאיר אותי כאן לבדי.
איך אני אוכל לחיות בלעדיו?!
אני זקוקה לך שתהיה כאן איתי...

פזמון...