הדבר הראשון שיש לי אומץ לכתוב, מקרה אישי שלי

ואם תשאלו אותי איפה היא?
אגיד שאינה רחוקה.
וכשלא היתי בביתי
דפקה היא על דלתי.

היום, כשחזרתי מהמסע יצאתי לחפשה.
והיא, גלויה אך מתעלמת,
נוגעת ונסוגה,
מלטפת וסוטרת.

ומה נשאר ליתום לעשות?
להתחנן? לבקש? לקוות...

ומי נתן לי לטעום מהפרי?
היתה זאת היא!
והפרי טעים, רך ונעים!
עונש מאלוהים היא לא קיבלה,
אך אקווה שהמצפון יציק לה.

מתי תבין שאני כבר בבית?
מתי תדע שלה אני מחכה?
והיאוש עומד מחוץ לבית
צוחק ובוכה, צוחק ובוכה

ומה נישאר ליתום לעשות?
להתחנן? לבקש? לקוות...