אף פעם לא הרחתי כל כך הרבה עשן, פלאפי! הוא נכנס לי לריאות,
לעיניים שלי, בואי חתולה טובה... כן... אני יודעת, את מתגעגעת
לזאביק, גם אני, גם אני.
איפה שמתי את הטונה שלך? הזיכרון שלי כבר לא כל כך טוב. מזמן
לא היה כזה שקט פה, נכון פלאפי? מזל שהזמנתי מספיק קופסאות
מהמכולת של הרצל, את יודעת, נו זה מדיזנגוף שמה... איזה בחור
נחמד אמיר השליח. לא היה יפה מצידך לשרוט אותו פלאפי. בחור
נחמד. מעניין אם גייסו גם אותו...
בואי הנה, קחי. אוכל.
אני חייבת לשבת קצת, הרגליים כואבות לי כל כך. אי אפשר לעשות
שביתת נשק עם הבצקת. זאביק תמיד היה אומר לי לשבת. 'שבי', הוא
היה אומר, 'שבי. אני אעשה את זה'. אני מתגעגעת אליו כל כך. גם
את פלאפי, נכון? מעניין אם הוא פגש את אמיר שם בצבא.
בואי שבי עלי קצת, קר לי. חחחח... חתולה מצחיקה שכמוך, את
מגרגרת כמו מנוע של אופנוע. גם את מריחה את העשן הזה, נכון?
אבל סוף סוף קצת שקט. כל פעם שהיה פיצוץ איך היית בורחת מתחת
לשמיכה ומדגדגת אותי ברגליים.
תראי, פלאפי, הנה זיוה כהן, כל המלחמה לא הוציאה את הראש
מהבית, מעניין לאן היא הולכת. בטח לבקר את הבן שלה. שמעתי שהוא
בבית משוגעים, השתגע המסכן, אחרי שאבא שלו מת והכל. מסכנה. בטח
נורא קשה לה ככה. אויש, זאביק שלי, איפה הוא? מישהו צריך
להוציא את הזבל, וכואבות לי הרגליים כל כך! זאביק! זאביק! איפה
אתה? למה אתה לא עונה לי? אני קוראת לך!

דינה, שוב פעם גברת שוורץ מדברת לעצמה, לכי תראי מה קורה שם
לפני שהיא תחטוף עוד שבץ כמו חודש שעבר. מהר! לפני שד"ר עמנואל
הולך הבייתה. יש לנו מספיק פצועים פה, בלי לרוץ כל חמש דקות אל
המשוגעת הזאת.