נדמה  שבעולם הזה, הכול נהיה אכזר,
קוראים לי דוד, אבל זה לא העיקר.
חולץ את הנעליים, מכבד מקומות קדושים,
עוצם את העיניים, אבל  הנביאים לא מתרגשים.

צועק בתוך הנפש, פוחד שישמעו,
אבל לא מוצא את הטעם, בלי  זעקות לא ייכנעו.
מוצא שהאנשים איבדו את החיוך אל עבר המחר,
קוראים לי משה, אבל זה לא העיקר.

ולפעמים אני חולם שאני מישהו אחר,
אחד עם כוח,לא לברוח, ורק לתת לעם שלם.
את השקט והטוהר שחסר שם בשלטון.
קוראים לי ישראל, ואני כבר לא יכול לישון.

ולא יכול ללכת, ולא יכול לשתוק.
אני כבר מזמן מאסתי בשחיתות שלטון החוק.
וזה לא מצחיק אותי הפעם, ורק גורם לי עוד תסכול,
קוראים לי משה, דוד, שמעון,  ישראלי רגיל מצוי.

אז אני לא כבשה שותקת, אני כבר שור זועם בועט,
ולא מובל כעדר  ברכבת , אל השחיטה וכמו שותת.
אני חי מתחיל לבעוט קצת, ומנסה להפוך עולם אכזר.
אני דוד, משה, שמעון ואני זה העיקר!