איזה קטע, הבית הזה בחדרה ממש מוכר לי.
על הכביש, מעוטר בקשתות פסיפס, נותן תחושה של בית של זקנים, אם
הרבה היסטוריה מאחוריו.
את גרה כאן? לעזאזל זה ממש מוכר לי, נראה לי שאני הייתי צריך
לגור כאן, אז שעברתי לגור בעיר,
חיפשתי בית ואם אני לא טועה ראיתי את הבית הזה והייתי אמור
לקחת אותו, אבל למה הכול נראה לי כל כך מזמן, כאילו כל חיי
ריחפתי סביב המקום, האם יש לי זיכרון כלשהו מאיזה חלום שהיה
קשור למקום.
האם במקרה מצאתי חנייה בדיוק מול הבית שלך? הכול יותר מידי
מסתדר, אני מרגיש שאני נשאב אחורה, אני מצטער אני לא יכול לצאת
מזה, הנה אני יכול להגיד לך בדיוק איך הוא בפנים.
"תשמעי זה ממש נראה מוזר, טוב יאלה איפה חנית".
"שנייה, ניר ורמי מנסים לסגור את הדלת, תשמע זה ממש מוזר אייך
שהדלת הזאת נראית".
וואלה, זו לא בדיוק דלת את יודעת שכרגע יצאת מדלת-חלון"
"כן זה די צר אני לא מבינה אייך עד עכשיו אף אחד מאיתנו לא שם
לב שבעצם אנחנו יוצאים מהחלון".
רמי אם כבר יצאת קח איתך את הזבל החוצה.
"בואי אני יעזור לך לסגור כאן, תראי את לא יכולה לסגור את זה
ככה, בלי המנעול".
"אתה יודע זה ממש מתאים לי ככה, לא לשים לב עד עכשיו שזו בעצם
לא דלת, זה בהחלט ואני לא מדמיינת כולה חתיכת ברזל של חלון ממד
על מסילה".
"טוב נדבר על זה בדרך, אנחנו גם ככה מאחרים, אבל למה ככה?".
"מה?? המנעול נמצא בין המסילה לסורגים, אני נשבעת לך, עד עכשיו
זה לא הפריע לי, אני ממש הוזה"
"תני לי שנייה, כבר אמרתי לך שאני מכיר את המקום, וואלה
הסורגים האלה איזה קטע חולני, שנייה... הנה... אחלה נעלתי".
"אבל... אבל... אייך אני ... בחיים לא יצליח להיכנס עוד הפעם
הביתה, עכשיו שאני כבר מודעת להכול".
"עזבי שטויות הרכב שלך לא רחוק נכון? נו יאללה אנחנו ממהרים".