בועה
עמדנו יחד והסתכלנו בים
ולא העזנו לזוז,
כדי שלא תתנפץ הבועה שלנו
עדינה ומלאת איזון.
ואז התיישבנו בחול החם
ולחשנו מילים מקורי עכביש,
שהתמסמסו בלילה האפריקאי.
הבועה התנפצה, האיזון הופר
בחול הדביק אשב עד מחר.

שקט
חתול מגרגר בבקתה ממול
ולי, מאלפי קילומטרים, זה טרקטור.
כלב נובח בחוץ
ואצלי הדמיון עובד בלי היסוס.
מדהים כמה בשקט של הלילה
הזמזום של הטייפ מפריע
מלמעלה עובר מטוס.
קח אותי אתך!
משירי אווירה חסרי משמעות.
השקט גורם לאימה חסרת פירוש.

סדק
בתקרה עובר פס לא אחיד
הצבע של מה שמתחת
הסדק נופל כלפי מעלה.

טיול
האוטובוס מנענע אותי כמו עריסה
ואני לאט נרדמת.
בדרך לאילת כולם צועקים
ובפנים לוחשים אחרת.
מי שרוצה לישון לא יחלום,
שירים בג'ינס זה לא דמיון
וכשאין כלום מסודר
הולכים לשלשום.

מדבר
קווי מתאר של רכס הר
על נוף ירח מעוקר
ואני חושב אהבה,
צועד ומרגיש את החול בסביבה
והמדבר אותי עוטף
להיות לבד זה מעייף
מסביבי שיחים עפים ברוח
אני לא שם לב ויושב לנוח
שומעים קול של בור מים
מפעפע במרחק שלושה ימים
והמדבר אותי עוטף
להיות לבד זה מעייף.
אני חושב לבכות
אבל שותה פנימה רגשות
אני חושב ללכת
אבל מתכסה בחול
אולי אשב לנוח, לישון
ועם כוח רצון אקום שלשום
והמדבר אותי עוטף
להיות לבד זה מאוד מעייף
החול קובר את העבר
ואת העתיד מסתיר בגרגר דק.

כאב
דקירה חדה עוברת
מהמרפק לברך.
עקצוץ מהפה מתלקח
כמו בסרט, לאוזן.
ובפנים יש קהות חושית
כי אם אתחיל להרגיש
אמות מההלם למוח.

ערב
הצללים על הקירות שייכים לצבא
של סוסים שצועד על תקרה
והערפד שם בחוץ הוא סתם תירוץ
לא להיות מרוצה.
הכלבים שנובחים
הם להקת תנים
שזוללת בשקט גופה
ובסך הכל אין כלום
שיפחיד אותי.
אז למה הפחד אותי משתק
אני סוגרת מנעול וחלון ומתחבאת
כי כשבא הערב אז  הוא חוזר
עם מקל ובקבוק
והוא לא מוותר.

מקוטע
מיכל.
מיכל זכוכית ריק.
מיכל.
לא חשוב בכלל.
מיכל.
אבן.
רסיסים.

טיפה
יש לי פיסת שמש קטנה
שהיא שייכת לי בלבד
בתוך החדר הקר והשחור
טיפה של חום בתוך הכפור
השמש מתרוצצת על הפנים
משחק של שקיעה בין הסורגים.

10 דקות של מחשבה
הנה אני יושבת בצל הדלת
הנה אני יושבת בראש ורגל ואף ואוזן
הנה אני יושבת ומסתכלת בשעון
על דקה שהפכה לשעה שהפכה לזמן שנזל
ורק הריח שנפלץ מאשר שאני באמת פה.
כלב עובר בסמטה רטובה, כלב עובר
והוא יבש כמו השמש שהיא תפוח רקוב.
אם היה במקרה ואולי ופתאום
אני קמתי מזמן והלכתי לישון.

החמצה
את כל הרגעים שרציתי לתת
לקחת ממני בכוח.
על כל השאלות שרציתי לשאול
ענית באדישות ובלי מתח.
עשית את זה קל וחבל
שהפסדנו את השתיקה המבינה.
ובפגישה האחרונה בים
נפרדנו כמו ידידים לאור שקיעה.

רגע
בעין הסערה, באמצע השקט,
עצרתי לרגע בלי לגשת.
בלב המערבולת, בזמן הדממה,
חיכיתי לשניה בחצי הזיה,
וברגע הזה פספסתי הכל,
העין והלב התחילו ליפול
וכשתפסתי שהחמצתי הזדמנות יחידה
נפלתי לתקרה דרך כוכבי האדמה.

הריגה
בקבוק שבוק, רק זה נשאר,
עם דם וגוף ואין כאב כבר,
הכל קר ומגעיל ומה הוא עשה,
חוץ מלבכות ולהכות ולבכות נורא?

בור
אתה עומד מול הבור שכרית כאן,
עומד ושותק.
אני לא רוצה להיות למכשול אבל
אוהבת אותך.
עוד יום יבוא ותראה שאני
מוכנה להקריב את עצמי.
אולי אם תרים עיניים מבור
תראה אותי פה בקור.
שלג יורד ושרב מחמם ואתה מסתכל ולא זז.
בבור אין גוויה, עדיין אין,
זה הבור, הבור בשבילך.
אולי אם תרים עיניים מבור
תראה אותי פה בקור,
אני אולי אקפוץ במקומך,
אמלא את הבור בשבילך.
אתה מחבק ונותן לי יד
לא זה לא
זו סתם אשליה.
אני מרגישה אדמה קרה
לידי הגופה שלך.
שנינו עולים ואני בוכה
מתחבקים ורואים הלוויה.
הבור שהיה רק הבור שלך
הוא הקבר גם של יוליה.

תחנת רכבת
בשורת פנסים בלילה בודד
עמדת ולא העזת להתאהב
הרכבת עברה מפה לשם
מהדממה שלך לדממה שלי גם
אור הירח הקרין פחד טהור
מהאמת ונקודת האין חזור.
רצינו לשתוק ודיברנו כפליים
הרכבת חזרה לתחנה שבאין
העזנו לשבור את דממת השתיקה
והתעלפנו יחד באהבה טהורה.

אחרי המלחמה
הטעם של גופך אינו עוד כשהיה
דבק בו אבק המדבר.
הריח שלך השתנה,
מלא אבק שריפה משומש.
אתה שונה, עייף,
כמו שבוי שאיבד תקווה.
חוזר ממלחמה אבודה
וכל החברים מעבר לגדר.
רק אני נשארתי לך.
מה לעשות כדי שלא תוותר?

סיוטים
רק באמצע הלילה מתעוררת משינה
חצי ערה וחצי רדומה
מרעש מתקתק של מים שקטים ושחורים
רק באמצע הלילה באים הסיוטים
אמיתיים, חצי מתים וחצי חיים
בצבעים מטורפים מסתלקים וחומקים
כמו שניות.
רק באמצע הלילה לכודים במבוך-
אם לקום- אז למות
אם לישון- אז לחיות
רק באמצע הלילה לכודים במבוך
ומה לעשות?
לא לבד
מישהו נותן לך יד.