ישבנו בחדר.
הגשם טיפטף על החלון, אני אוהב גשם, אמרתי, זה מרגיע,
הוא אמר שהוא לא אוהב גשם, והלוואי שהוא יפסיק, לתמיד
כעסתי עליו שהוא אמר את זה, מי הוא חושב שהוא?
למה הוא חושב שיש בידו את האפשרות, או יותר נכון - את הזכות
הזו, להחליט מה יהיה גורל הגשם, הגשם שנותן חיים, שנותן התחלה
חדשה לכל כך הרבה דברים.
תמיד ראיתי בגשם התחלה חדשה, אחרי עצב, אחרי שמחה, אחרי כעס,
בגלל זה לא הגבתי, כעסתי בשקט, ידעתי שאחרי הגשם הכל יעבור
ידעתי שהגשם יקח איתו את הכל, את כל הכעס, את כל הצער,
את כל השנאה.

כשהגשם הפסיק, יצאנו לרחוב ונכנסנו לאוטו שלו
הוא אמר שהוא רוצה לנסוע לקפה, אני לא רציתי אבל ידעתי שאין
טעם אפילו להגיד את זה
התחלנו לנסוע, בדרך הייתה שתיקה, הוא לא מסוגל לסבול את
השתיקה, הוא לא מסוגל לעמוד בזה, הוא הדליק את הרדיו.
שמענו את הקריינית אומרת לנסוע בזהירות, כי הכביש חלק, ואז
התחיל השיר, בדיוק כשהוא נגמר, הגענו,
פגשנו שם חברים, אמרנו שלום והתיישבנו.
הוא ישר התחיל לדבר, התחיל לדבר ולצחוק, ולא הפסיק.
הוא פשוט ישב שם וצחק, צחק על אנשים,
לא סתם אנשים, אותם החברים שהתיישבנו איתם, החברים הכי קרובים
שלנו, פשוט ישב וכל פעם מצא עוד ועוד סיבות לצחוק עליהם.
הוא עושה את זה תמיד, בלי להיות מודע למה שהוא עושה
בגלל זה לא רציתי לנסוע לקפה, ידעתי שהם יהיו שם, ידעתי שזה מה
שהוא יעשה, הוא תמיד עושה את זה
ובסוף, אחרי שמעירים לו, הוא מתנצל, ואז, מתחיל שוב.
הוא לא מסוגל לעמוד בשתיקה, הוא חייב רעש, מהומה
והוא גם זה שתמיד יוצר אותה ודואג שהיא תהיה סביבו.
לאט לאט כולם קמו עם תירוצים עלובים שהם צריכים ללכת,
אבל אני הבנתי, אני ידעתי טוב מאוד למה בדיוק הם הולכים,
ולאן,
הם הולכים בגללו, והם הולכים לכל מקום אחר,כמה שיותר רחוק
ממנו.
גם אני, זה מה שרציתי לעשות באותו הרגע,
לקום, להסתכל לו בעניים, וללכת משם, ללכת כמה שיותר רחוק
אבל לא יכולתי, פשוט לא יכולתי.
בסוף, אחרי שכולם כבר הלכו, ולא היה לו יותר על מי לצחוק,
הוא החליט שנמאס לו ושהוא רוצה הביתה.
בדרך, כשהוא הוריד אותי בבית, יצאתי מהאוטו, ולא אמרתי כלום,
פשוט קמתי והלכתי, מה שהייתי צריך לעשות כבר מזמן.
כשעליתי לדירה שלי, התיישבתי בסלון והתחלתי לכתוב.

אני שונא כשהוא מדבר
אני שונא כשהוא צוחק
אני שונא כשהוא עושה, ולא עושה
אני שונא

אבל יותר מכל, אני שונא לשנוא אותו.


למחרת בבוקר הוא התקשר, הוא אמר שבא לו סרט
אני לא רציתי, אבל ידעתי שאין אפילו טעם להגיד את זה
פתאום התחיל לרדת גשם
הוא אמר שהוא לא אוהב גשם, ואני, שתקתי.