לפעמים אני חושבת
ממעמקי גיל ההתבגרות
איך זה יהיה אחרת:
בלי כל בעיות המראה שבחוץ
וההרכב הנפשי שמשתנה בטירוף.
איך זה להיות בת 35
כשיש בעל וכלב וילדים מסביבך,
וכשכל החיים קצת יותר יציבים,
בלי נדנודים מההורים
ובלי שום חבר שרוצה ש"תתני"
אחרת תפרדו מיד?
איך זה להיות בוגרת, אחרת?
איך זה כשמתחילים להופיע קמטים
והפחד מהמוות מחלחל מבפנים?
איך זה כל יום לפחד מבגידה
של האיש איתו חיית הרבה יותר משנה?
איך זה לפחד מהחלפת הקידומת של אישה
לקשישה?
אולי זה טוב להיות סתם ילדה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.