|
עננים עטופים בזהב
מוגשים על מגש של תכלת חיוור
מסביב רקע פסטלי נוטה לורדרד
מהשמיים העדנה זורמת.
עוד שקיעה מתפוגגת לאט
ואני מרגישה קטנה ועטופה
ברוח קלילה של יופי ואהבה.
רק בשעה הזו
כולם ילדים של העולם
ואני מקווה למשוך את ההרגשה
עד בלי די. |
|
|
"אתה רואה? זה
בגלל שאתה כל
הזמן דופק על
הריצפה!"
אמא של דני,
תושב נוסף של
מגדלי התאומים,
שמת עם תחושת
אשמה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.