הקדמת המחבר: יום חורפי בחוץ, קר וחשוך. השעה בסביבות 02:00
לפנות בוקר. אני שוכב לי במיטתי בדירת חדר קטנה במרכז הארץ.
חיי סטודנט עלובים. הלילה נעשה שקט ואני שומע רק את הברז הדולף
בפינה הקרויה מטבח. אותו ברז דולף שבעל הבית שלי הבטיח להחליף
לפני כמה וכמה חודשים. הברז דולף, המחשבות זורמות, הסיפור
נכתב.

הוא היה מדען גדול, עד אשר הגיע למסקנות מרעישות שהוציאו את
שמו רעה. הוא היה מדען מכובד בכל קהילות הבקטריה, עד אשר גילה
את מה שהוא קרא לו "האמת הגדולה שלי".
שמו היה ד"ר קריוס דה בקטוס, אך לאחר פרסום תגליותיו החדשות,
כולם קראו לו בבוז ד"ר מטורף.  הוא הרצה מול קהל קטן של שומעים
אשר רובם באו לראותו בשביל השעשוע. מנסח את מילותיו בקפידה
כאילו אין הוא שומע את קריאות הגנאי ואין הוא מרגיש בציחקוקים
המזלזלים מהקהל.
אלו עיקריי התיאוריה של ד"ר בקטוס, שעכשיו הוא לא יותר מאשר
ד"ר מטורף:
מה יש מעבר ליקום?
טיפת המים בה אנו חיים היא רק טיפה אחת מני רבות הקיימות על
פני קרקעית היקום הקשיח. אנו יודעים כי בטיפה שלנו ישנם
מיליוני מושבות של בקטריות ובכל מושבה ישנם מאות מיליונים של
בקטריות כמונו. אנו יודעים זאת על פי תצפיות וחישובים שערכנו,
אם כי לפי כל אמת מידה אובייקטיבית לא נוכל ב200 שנה הקרובות
לערוך מסעות לעבר המושבות השכנות אלינו וזאת בשל המרחק העצום
המפריד ביננו, עד אשר נגיע להישגים טכנולוגים מרחיקי לכת אשר
יאפשרו לנו קפיצת על מרחב בטיפה.
עד כאן כל זה ידוע לכל בקטריה ברת דעת וחבורת פירחחים של
בקטריות צעירות בקהל נראו מאוכזבות. הן באו לצחוק ולהשתעשע ולא
לשמוע דברים הידועים לכלל.
"יש עשרות אם לא מאות טיפות על פני היקום הקשיח וזאת הוכחתי על
פי תיאוריית היקום הקשיח," המשיך ד"ר בקטוס את דבריו, "או כפי
שאני קורא לה, תיאוריית הכיור." הציחקוקים בקהל החלו וחבורת
הפירחחים החלה מתעוררת למשמע קולות הגיחוך.
ד"ר בקטוס המשיך: "ידוע לנו כי לפי חוקי המתמטיקה לא ניתן לצאת
מהטיפה. לפי החישובים שלי, אם ננוע ישר כל הזמן לא נצא בסופו
של דבר מתוך הטיפה. התוצאה תהיה שאחרי מסע של מיליוני שנות
אור, נחזור לאותה נקודת התחלה." הפסקה קלה כדי לתת לקהל
המאזינים לעכל את הפרדוקס.
"אלא, שלפי תיאורית ההתאיידות החדשה, ישנם חורים יבשים או חורי
חוץ מאוידים, שהם מאפשרים, נכון לעכשיו מבחינה תיאורטית בלבד,
לעבור בין טיפה אחת לשניה." הצחוק בקהל מתעצם.
"ומה יש בין הטיפות? כנראה כלום, שהרי אין עוד מים בין טיפות
המים, אחרת לפי תיאורית המים המאוחדים, כל הטיפות היו מתחברות
יחדיו והיה נוצר מה שאני קורא לו נחשול מימי." קריאות גנאי,
חלק מהבקטריות עוזבות את האולם.
ד"ר בקטוס מנסה להתעלם וממשיך את דבריו: "אף בקטריה עדיין לא
מצאה את הדרך לצאת מהטיפה ולכן הכל בגדר תיאוריה בלבד, מה גם
שלא יעזור הרבה לבקטריה שתצא מהטיפה משום שבין הטיפות, כאמור,
אין כלום. כבר טענתי בעבר כי במקרה כזה ובהסתמך על תיאוריית
היובש, כל חומר שיוצא מהטיפה יעלם אל האין כלא היה." שריקות
בוז. שתי בקטריות אמיצות מוחאות כפיים ומהר מאוד מושתקות.
"כמו כן, כל טיפת מים דינה בסופו של דבר להתאייד. דבר זה הוא
בלתי נמנע ומוכח לפי תיאוריית היובש."
הפסקה קצרה, נשימה עמוקה, וד"ר בקטוס ממשיך: "בדבר זה האמנתי
כל חיי עד אתמול, כאשר סוף כל סוף הצלחתי לגלות את מקורותיו
האמיתיים של יקום-הטיפה שלנו ולמעשה גיליתי את מקורות כל
יקומיי-הטיפה הקיימים על פני קרקעית היקום הקשיח." דממה בקהל.
"לתיאוריה זו אני קורא תיאורית הברז הדולף".
ד"ר בקטוס ממתין בסבלנות עד אשר גלי הצחוק בקהל שוככים לרמה
המאפשרת לו להמשיך בדבריו. "בראשית נפלה טיפת מים ענקית על
קרקעית היקום." מבט דרמטי וכמעט משיחי בעיניו. "כתוצאה מהחבטה
הקשה על קרקעית היקום הקשיח התנפצה טיפה התחלתית זו לרסיסי
טיפות וכך נוצרו הטיפות כפי שהן כיום."
קריאות מהקהל:
"ד"ר בקטוס, כבר הוכח ע"י אינספור תצפיות ומסעות מחקר ברחבי
הטיפה כי אין דבר כזה יקום קשיח."
"ד"ר דה בקטוס, לפי חוק שימור החומר, הידוע לבקטריות זה דורות
רבים, לא ניתן שחומר יעלם, אלא חומר עובר ממקום למקום ולא נעלם
כלא היה."
"ד"ר בקטוס, תיאוריית הכיור שלך לא מחזיקה מים." צחקוקים
בקהל.
"ד"ר, מהו אותו "ברז דולף" שלא נמצא לו כל הוכחה בטיפה ומהיכן
שאוב רעיון זה?" ניסה אחד המאזינים לתת ענייניות כלשהי לדיון.
"ד"ר קקטוס דה פאקסוס, ד"ר קקטוס דה פאקסוס המטורף," צעק אחד
הפרחחים בעוד בני החבורה שלו מעודדים אותו.
ד"ר בקטוס המשיך: "לפי תיאוריית הברז הדולף ישנם אינסוף טיפות
מים העתידות להופיע יש מאין, או אם תרצו מתוך הברז הדולף עצמו
ובמפץ גדול מאין כמוהו, להתנפץ על תחתית היקום הקשיח וליצור
אינסוף כפול קבוע מסוים של יקומיי-טיפה, שהרי כל טיפת-אם
מתנפצת לקבוע אקראי של טיפות-בנות."
הפוגה קצרה.
"באקראיות, אך בעקביות, טיפות בנות חדשות תיגענה בטיפות בנות
קיימות ובנקודת המגע ייווצר איחוד בין הטיפות. כך יתרחש הדבר
לפי הצפי משך מיליון שנות בקטריה. אנו, בנינו ובני בנינו כבר
נספיק עד אז להתחלק אלפי פעמים," ניסה ד"ר בקטוס להתבדח עם
הקהל. דממה עוינת.
המשיך: "כאשר מספיק טיפות בת יצרו מגע אחת עם השניה, תיווצר
התופעה שאנו מכירים בשם דינמיקה של היקוות. דינמיקה זו תוביל
סופר-טיפות-בת (כמה טיפות בת שכאמור פגעו אחת בשניה) לנוע
באקראי לכיוונים לא מוגדרים. בדרך הן עתידות לפגוש עוד
סופר-טיפות, להתאחד איתן וליצור סופר-סופר טיפות, עד אשר יהפכו
לנחשול ענקי של טיפות שיזרום, כן, יזרום אל עבר מרכז היקום
הקשיח, או אם תרצו, אל עבר החור השחור שבכיור. חור שחור זה
יוביל את כל הסופר-טיפות, המאוחדות כעת לנחשול, אל עבר מרכז
יקומי אינסופי של טיפות הנוגעות אחת בשניה, מתאחדות ויוצרות
דבר הקרוי זרם או ים, שזהו ריכוז עצום של טיפות המאוחדות זו עם
זו..."
האולם האפיל לפתע. זרם החשמל נותק ושוטרים נכנסו. אחד השוטרים,
כנראה הבכיר שבינם, ניגש אל ד"ר בקטוס והגיש לו דף נייר.
"ד"ר בקטוס דה קריוס," אמר ברשמיות, "יש לנו צו מהמועצה
העליונה המורה לנו להשמידך לאלתר בשל הפצת שקרים וזריעת פאניקה
בציבור. יש לך מה לומר לפני ביצוע צו המועצה?"
שפתיו של הד"ר ההמום זעו מבלי אומר מילה. השוטר הבכיר שלף את
הנפצר מארנקו, כיוונו למצב "השמד" והצמידו לצווארו של ד"ר
בקטוס.
"הזמן יאמר את שלו," הצליח ד"ר מטורף לומר לפני שעבר אל הנצחי.


בא מיכוס ופתח את הברז כדי לרחוץ כלים.