לעיתים מקנן בי הפחד
שתאבד לי לפתע פתאום,
לו יכולתי יותר לקחת
הייתי אוגרת המון.
המון אהבה שרק אתה יכול לתת
אושר ורוך,
לשמרם במגירות לשעות יותר קשות,
שמהם אוכל אולי לשאוב כוח
ולהמשיך את חיי ללא מכאוב.

אך הדבר הרי ברור להד"ם...
לכן נהנה מכל רגע כל עוד ניתן
תודה על מעט הרגעים היפים והקסומים,
שהקדשת רק לי אותם - ואי אפשר לשכוח,
זו המציאות ומזה אי אפשר לברוח,

ואולי לא הבנתי נכון...
ואולי לא אבין... לעולם
הרי הדבר ברור להד"ם...

ואוליי כלל לא שמת לב,
שאני בקרבתך נמצאת!
על כן לא יכולת יותר לתת...
והותרת אותי עם הכאב!

ואולי לא הבנתי נכון...
ואולי לא אבין... לעולם
אזרום הלאה - כלהד"ם...                        

לא זוכרת מתי נכתב - מצאתי באיזה קלסר
אך הוא כ"כ אקטואלי - כאילו נכתב כעת.