לפעמים היא יושבת, בוהה בחלון
לא אומרת מילה, רק חושבת עליו המון
ועיניה נוצצות
בוערות מאהבה
חושבת עליו כל הזמן
לא מרפה, לא מאבדת עניין
העיניים בוהות והיא מבולבלת
כבר לא שותה, כבר לא אוכלת
היום וגם מחר היא תחשוב עליו
לפני שעה וגם עכשיו - רק עליו
מרגישה איך דמעה עומדת לצאת ואחריה עוד הרבה. אבל היא עוצרת
אותה, כל השנים היא עצרה אותן. היא הייתה צריכה להגיד לו, שלא
ילך. שישאר עוד קצת,
שהיא אוהבת אותו
ושהוא החיים שלה.
עכשיו היא לבד, תיראי כמה שאת מטומטמת,
הרסת את הכל, את טיפשה
אחרי מה שקרה
את והוא יודעים שזה לא יחזור,
פיות ושדונים מלמעלה יבואו
גמדים ונסיכות מהיערות
את תישארי שם, עומדת, עדין לא מבינה
את לא ברורה
כל יום את רואה אותו, כל יום את צריכה לסבול את זה, את הלב שלך
דופק בחוזקה, והוא מתעלם ממך
ואת מבינה, שהוא קיבל את מה שהוא רוצה וזהו.
את יכולה לכעוס, אבל דקה אחרי זה את תבכי.
את צריכה להפסיק לחשוב עליו
את צריכה להפסיק, כאן ועכשיו!
האהבה נטשה אותך, את נהפכת ריקה מיום ליום
רסיסי השנאה -- מתאחדים