[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ע. פאר
/
סיפורו של איש שקוף

לפני שנספר על האדם רצוי להתחיל ברקע - שכן ידוע כי רקע הוא
בסיס חיוני לעלילה. העיר המדוברת היא אחת הערים היותר גדולות
בעולם - לא אחת מערי הענק שבהן אין לך אפשרות לעבור את הכביש
מרוב מכוניות אבל גם לא אחת מאותן עיירות קטנות שבהן כל אחד
מכיר את השני וכל שני מכיר את האחד. פשוט עיר גדולה.
על רקע העיר הזו חי והתגורר לו אלפרד איסטר. אלפרד היה בן אדם
רגיל שחי חיים רגילים. כמעט חיים רגילים, שכן לאלפרד המסכן
היתה בעיה אחת שאותה עדיין לא הצליח לפתור וגם לא לטכס שום
עצה.
אלפרד היה שקוף. בבוקר כשקם, היה עומד מול המראה ומתגלח. המראה
כמובן לא הכירה בקיומו (ואלפרד שב ונעמד מולה כל בוקר מתוך
הרגל גרידא), מה שהביא למספר חתכים בגילוח היומי. עם הזמן למד
אלפרד להכיר את תווי פניו (שמעולם לא ראה במראה) ומספר החתכים
ירד בהתאמה.
בתחנת הרכבת, בדרכו לעבודה, למד אלפרד לעמוד אחרון בתור לכניסה
של הקרון. אמנם נאלץ לעמוד על רגליו כל ארבעים ושמונה הדקות של
משך הנסיעה, אך היה זה עדיף על הכאבים התדירים בברכיו ובירכיו
- תוצאה של האנשים שניסו להתיישב במקום ה"ריק" פעמיים שלוש
בנסיעה.
לאחר יום העבודה - שבו לא קרו שום תקריות מיוחדות שכן אלפרד
עבד כפקיד בלשכה לפניות הציבור של משרד ממשלתי, ובתוקף עבודתו
מעולם לא יצר מגע עם הציבור - היה אלפרד חוזר לדירתו הקטנה אך
המרווחת (לאלפרד לא היו חפצים רבים - שוב, משכורת של פקיד
ממשלתי) וצופה באחת מתוכניות הטלוויזיה המשודרות באמצעות
הכבלים המעניקים לנו חיים טובים יותר, עד שהפך מנומנם והלך
לישון.
אלה היו חייו של אלפרד - נוחים, פשוטים, ושקופים. חברים לא היו
לו כמובן וגם חברה לא (שהרי זה מביך להגיע למסעדה מלווה באדם
שקוף ולהזמין שולחן לשניים).
יום אחד, לאחר יום שגרתי במשרד בו סייע אלפרד לאזרח הקטן על
ידי סגירת אשנב התורים (מדיניות המaרד) עצר אלפרד בסופרמרקט
המקומי בדרכו הביתה. הוא עבר בין המדפים, אוסף לתוך סלסלת
הקניות שלו את המצרכים הרגילים - לחם, חלב, ירקות ופרות, שתייה
קלה, כשלפתע הבחין במשהו מעניין ליד אגף המזון הקפוא.
מתוך מדף הספרים, בינות רומני מתח וספרי בישול, בלט ספר בעל
כריכה אדומה, שעליה היו רשומות שלוש מילים בלבד:
"שנה את חייך"!
מופתע ומעט משתאה נטל אלפרד את הספר בידיו ועלעל בדפיו. כותרת
פרק גדולה משכה את תשומת ליבו:
"אל תהיה שקוף"!
אלפרד סגר את הספר בהתרגשות ומייד הוסיף אותו לערימת מוצריו.
הוא ניגש אל הקופה ולאחר עמידה קצרה בתור שלא נמשכה יותר
מעשרים ושבע דקות, הגיע תורו. הקופאית העבירה את המצרכים
במהירות על גבי העין האלקטרונית, ומבלי להביט בו בכלל אמרה את
המחיר בקול מונוטוני, אך עם זאת שמח לשרת את הלקוח.
אלפרד שילם, ומיהר לביתו. שם, במקום להשכיל על ידי צפייה בסרט
פעולה מנופח תקציב בערוץ הסרטים, פתח את הספר והחל לקרוא.
שעות חלפו, וסוף סוף אלפרד הבין שהשמש כבר עלתה. משלים עם
העובדה שכבר איחר לעבודה, הוא גרר את עצמו אל הכיור להתיז מעט
מים קרירים על פניו. שם הוא נעמד נפעם, וליבו המה: המראה הראתה
את פרצופו!
אמנם היה טשטוש קל באיזור העיניים, והאף מעט חסר ליטוש, אך
עדיין היו אלה פנים מוצקות. פניו שלו.
מאותו יום החלו חייו של אלפרד להשתנות. הוא סוף סוף זכה למקום
ישיבה בדרכו אל העבודה. במקום עבודתו בירכו אותו פתאום במסדרון
(לאחר שהשומר בדק כמובן את תעודת הזהות שלו בכניסה וביצע עליו
חיפוש גופני יסודי...) והוא אף רכש לו מספר חברים חדשים שאיתם
יצא בערב אל מקום בילוי עממי.
לא חלף זמן רב, ואלפרד אף מצא לעצמו חברה.בחורה נחמדה ומאירת
פנים שהתאהבה באיש השקוף לשעבר. אלפרד החזיר לה אהבה, ולראשונה
בחייו היה קרוב ללהיות באמת מאושר.
ערב שבת אחד, מלווה בחברתו, צעד אלפרד אל דירתו בחזרה ממסעדה
יוקרתית כשלפתע התנפל עליהם צעיר לא מאוזן בנפשו שכבר ריצה
פרקי זמן במתקני כליאה ושיקום ממשלתיים. הצעיר אחז סכין משונן
להב בידו, ואיים להרגם אם לא יקבל את תכשיטיה היקרים של חברתו
של אלפרד. למרבה פליאתו של אלפרד, סירבה חברתו לתת את עדייה
לשודד חמום המוח בטענה כי הם (היא ואלפרד) אינם נכנעים
לאלימות.
השודד לא התרשם וחתך את אלפרד בזרועו. חברתו של אלפרד, במפגן
של הרואיות נשית, הסתובבה וברחה לה. השודד לא הקדיש לה תשומת
לב, ומיקד את כל מעייניו באלפרד. ואז, מבלי לדעת איך עשה זאת,
אלפרד הפך שקוף שוב.
השודד, כמו אלפרד, נעמד המום ומופתע. האיש השקוף ניצל את המצב
ומיהר בריצה חזרה אל דירתו, שם שעט אל המראה כדי להביט בעצמו.
הוא היה שקוף.
פאניקה ובהלה תקפו את האיש והשקוף. הוא החל במסע חיפושים
קדחתני בביתו על מנת למצוא את הספר אדום הכריכה אך ללא הועיל -
הספר נעלם. מותש ומיואש, הוא נשכב על מיטתו ונרדם.בבוקר שלמחרת
הוא נסע אל מקום עבודתו.
בעוברו במסדרון - מבלי שאיש יבחין בו או יברכהו לשלום - הוא
שמע קטעי שיחה שנערכה על יד מכונת הקפה.
אלפרד נעצר והקשיב. מה ששמע הפתיע וזעזע אותו - הם דיברו עליו!
שני פקידים ומזכירה רמת דרג דנו בעבודתו של אלפרד והעירו מספר
הערות ארסיות במיוחד.
אלפרד לא התעכב, אלא צעד ישר למשרדו שם העביר את הזמן בעבודה
קדחתנית. יום לאחר מכן, לאחר שבילה את כל הערב הקודם בחיפוש
אחרי הספר, הוא שוב הגיע בשקיפותו הרגילה אל העבודה, ושוב שמע
קטעי שיחה הנערכה עליו. באותה הזדמנות יקרה מפז של ציתות הוא
למד גם על הרגליה המגונים של הבוסית שלו ועל חיבתו המשונה
והסודית של סגן המנהל לכבשים. לאט לאט החל אלפרד להוקיר ואפילו
להעריך את מצבו האוורירי.
תחושה זו רק התחזקה שבבוקר למחרת, לאחר שבערב חיפש את הספר
במשך חצי שעה והתיישב מול הטלויזיה, לקח אלפרד יום חופש
מהעבודה - והלך לבקר את חברתו, שלא שמע ממנה מאז התקרית עם
השודד חמום המוח. הוא הלך ברגל, לאחר רבע שעה של הליכה קלה
הגיע אל דירת חברתו, נושא זר פרחים. הדלת היתה פתוחה במקצת,
ואלפרד נכנס פנימה.
קולות מוזרים מחדר השינה משכו את תשומת ליבו. אלפרד, עדיין
אוחז בזר הפרחים, מצא את חברתו ואת אחד מחבריו למשרד שקועים
באמצע פעילות גופנית מאומצת, בזווית ששילבה יצירתיות
ואקרובטיקה גם יחד.
אלפרד עמד והביט בהם, ושוב עלתה בו הכרת התודה על שקיפותו
המבורכת. לאחר מספר דקות תמה התעניינותו בנעשה לפניו, והוא יצא
משם.
בערב, לאחר יום ארוך ושקוף של שוטטות בפארק, חזר אלפרד לדירתו
והתיישב על כורסת הטלוויזיה שממול לטלוויזיה, והחל לצפות
בשידורים. תחושה נוחה וחמימה של סיפוק מלאה אותו, עד שנפל השלט
רחוק מידו.
אלפרד התכופף כדי להרימו - ושם, מתחת לספה, הוא הבחין בספר
האדום שעל כריכתו כתוב: "שנה את חייך"!, הספר בעל הכוח לבטל את
שקיפותו.
האיש השקוף הביט בספר, ואז בטלוויזיה. הוא שוב הביט בספר ושוב
בטלוויזיה, שעל מסכה שודרה תוכנית פעולה על אמריקאי בלונדיני
עם שם סקוטי שכרגע הכין פצצת מימן באמצעות עט כדורי
וביסקוויט.
מבט שלישי בספר -
ואלפרד התרומם, התיישב על כורסת הטלוויזיה, השלט בידו, וחיוך
גדול ומאושר על פניו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה כבר יקרה אם
אני פשוט יגיד
לו: כן, אני פה
בגלל אישתי!







גרוזיני בכיתה
ג' מתחצף למורה


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/4/00 13:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ע. פאר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה