השמש זורחת, הרוח נושבת. דווקא יום נחמד יחסית לפברואר.
אמור להיות קר וגשום וחורפי, אבל דווקא יום נחמד, יום רגיל
כזה.
אני יושבת ,שומעת מוזיקה, מדברת עם חברים, יום רגיל לחלוטין.

זה קצת מוזר שבחוץ הכל כל כך רגיל, אבל שום דבר הוא לא כמו
שהיה פעם. הכל השתנה. האנשים השתנו, המחשבות שלהם, המחשבות
שלי, הרגשות שלהם, הרגשות שלי, ההעדפות שלהם בחיים, (שלי לא
השתנו. אני בספק אם אי פעם הן ישתנו, אפילו אם אני אנסה ממש
חזק). כל זה קרה ביום אחד בערך. העולם השתגע, וזה לקח לו רק
יום.

נחמד לי עם העולם החדש הזה. אני די מרוצה ממנו אפילו, יותר
מהעולם הישן, כביכול.
במיוחד בימים כאלה, כשהשמש זורחת והרוח נושבת, ימים נחמדים
שכאלה.
אני יושבת, שומעת מוזיקה טובה, מוזיקה שאף פעם לא שמתי לב כמה
שהיא טובה. אולי זה גם חלק מהעולם החדש הזה.

באמת שנחמד לי עם העולם החדש הזה, עולם לא בודד כמו העולם
הישן. בשבילי לפחות.  
אולי, רק בגלל שהוא פחות בודד... הכל נראה לי שונה. אולי רק
בגלל הסיבה הזאת הכל נראה לי שונה, האנשים, המחשבות, הרגשות...
המוזיקה לא נראת לי שונה, אבל היא גם חלק מהעולם, חדש או ישן,
ויש צורך לציין אותה. כן, כן.

בכל מקרה, מה שאני מנסה להגיד זה שטוב לי כאן, בעולם החדש.
וזה לא שאני תולה את הכל בך, אני לא חושבת שאני אשבר אם תעזוב
אותי. אני לא חושבת שאני אבכה שבועות בבית וארצה למות או
משהו...
אבל אני מפחדת שתקח את העולם החדש הזה איתך, אם תלך.
ושלא תבין לא נכון, אני אשמח אם נשאר ביחד, אשמח מאוד אפילו.
אבל אני קצת דואגת לעולם שלי כרגע.
(כן, אני נוטה לחשוב על עצמי יותר מעל אחרים.)
אמרתי שההעדפות שלי לא השתנו.

אז פשוט... אל תלך. לא עד שאני אהיה בטוחה שהעולם שהבאת לי לא
ילך איתך...


עכשיו אני מבינה שיש סיכוי גדול שתקרא את זה ואתה בטח תעלב
ממני. אז קודם כל - כתבתי את זה לפני תקופה, ובאמת לא רציתי
לתלות את כל העולם שלי בך, מחשש שתעלם לי... אני עדיין חוששת,
האמת.
ודבר שני, מה שניסיתי להראות בדרך מעוותת זה שטוב לי איתך. אני
חושבת שאני יכולה להגיד שאתה עושה אותי מאושרת. (והאמת, עכשיו
אני באמת יכולה להגיד שאני כן אשבר, ואני כן אבכה שבועות בבית.
זה היה וידוי קטן.)