אלון מאד אוהב שמלטפים לו את אזור החיץ שמתחת לאשכיו. ביחוד
הוא נהנה כשמירב עושה זאת. באצבעותיה הקטנות היא מרפרפת מסביב,
לוחצת מעט, לוטפת ושוב נוגעת קלות. כשהיא עושה זאת בזמן
המציצה, הוא משתגע לחלוטין. לבקשת מירב, הוא מגלח את האזור כדי
לאפשר לה תנועה חופשית יותר.

אלון מקפיד על הקרחת בראשו ומעביר מכונה מדי מספר ימים. בהתאם
לאופנה המתפתחת, אין הוא מסכין עם מפרצים כלשהם בקדמת ראשו,
ובכלל - עדיפה קרחת מלאה על חלקית. כשמירב שורטת את הקרקפת
המזיעה שלו בזמן שהיא עולה ויורדת, עולה ויורדת, וראשה מיטלטל
לצדדים, והיא ממלמלת מילים משונות ומתפתלת כנחש, הוא צריך לתת
הסברים למחרת בעבודה.

מירב היא מנהלת מחלקת מכירות מצליחה וכפופים לה מספר בחורים
צעירים ונמרצים המשחרים לפתחה. היא מקפידה על לבוש צמוד והדוק,
ועל שפתון עז במיוחד. כשהיא משכלת רגל חלקה על רגל חלקה נוספת,
היא יכולה להשיג את מבוקשה בכל פגישה עסקית. זה עובד במיוחד עם
אנשי צבא.

כשאלון נקרא למילואים, הוא לוקח עימו את הסבון המיוחד של מירב,
מבלי שהיא תדע. הוא זקוק לריח המוכר שלה צמוד אליו. מירב,
מצידה, נאלצת להמתין שלושה עד ארבעה שבועות ללא עונתה. ההמתנה
מאד מאד קשה עליה ולכן היא נוהגת, בכורח השעה, להפיג לחצים
בעזרת צעצוע מיכני כסוף, העונה לשם ויקטור. ויקטור עובד על שש
סוללות גדולות ובתקופות קשות היא נאלצת לרכוש חדשות בקצב של
אחת ליומיים.

כשאלון משרת במילואים, אף הוא נאלץ לפרוק לחצים. לכן הוא מקפיד
לטעון את הנשק בקצב של אחת לשעתיים ולירות בכל מי שנראה לו
חשוד. על פי הסיכום שלו עם הממונים עליו, אין הוא צריך ליתן
דין וחשבון על כך, אך הוא נדרש להקפיד שלא לחסל נשים הרות מעבר
לחודש שמיני כשיש צלם עיתונות איטלקי בסביבה.

מירב אוכלת רק סלטים ומבלה מדי יום במכון כושר ולכן היא בעלת
גזרה חטובה, כולל שדיים זקופים תמיד, חרף גודלם המפתיע לטובה,
ופטמות זקורות לעד. לעתים רחוקות ניתן לפתות אותה עם עוגת
גבינה, והיא משאירה חצי פרוסה בצלחת. מירב אינה רוצה ילדים,
ואם מוכרחים אז לא יותר מאחד.

אלון מציית לכלל הבסיסי על פיו כל אישה פלשתינאית בשנת 2004
הינה קודקוד של עץ גינאולוגי צפוף המסוגל לאכלס כפר שלם בשנת
4202, ולכן הוא רואה עצמו כשליח מטעם הסוכנות למניעת התרחבות
השלוחות הכפריות בקרב בני העם הערבי היושבים בארצנו, והמפריעים
להתרחבות הישוב העברי.

לאחרונה צוידה הפלוגה של אלון באלות מיוחדות לפיזור מתנחלים,
לקראת הסבב המתרגש ובא של
פינוי-מאחז-כביכול-והחזרתו-בשלמותו-למקומו-תוך-42-שעות. מדובר
בספוגיות רכות מאד, אווריריות ממש, הנחזות כלפי חוץ כאלות עץ
כבדות.

כאשר מירב אינה מצליחה לשחרר את כל הצינורות בעזרתו האדיבה של
ויקטור, היא מתפוצצת בחנויות נעליים. אחר כך היא שוכבת במיטה
ושואפת את ריח העור החדש הבוקע מהקופסאות הפתוחות, הפזורות
סביבה. שלושה זוגות ביום אחד, אוחח, הם שווי ערך לתריסר פעמים
ויקטור. בחשבון חודשי יוצא שעלות הסוללות נמוכה מנעליים, לכן
אלון מקפיד לוודא שתמיד יש מלאי של דורסל במגירות.

כשאלון חוזר מהמילואים הוא אוחז בזרועה של מירב ומכופף אותה
לאחור ואז גורר אותה בנהמות למיטה, שם הוא דוחף את ראשה מטה
מטה ותולש את שערותיה בעצמה רבה כעבור מספר דקות. כשנעלמים
הכתמים השחורים מול עיניו הוא מגלה שחזר בעצם הביתה, והחיים
חוזרים למסלולם.