ימית גיל / דרושה דמעה |
הרי זו דרך להרגיע את הסערה.
אני לא מצליחה לסיים את השורה,
אני שוב מתחילה לבכות...
והדף נרטב בטיפות של כאב,
אני מוצפת ואיתי גם הלב.
מבינה למה אף אחד לא אוהב
במציאות כל כך אפורה לחיות.
אחרי ימים של הרגשה קרירה
נגמרה אצלי כבר הסחורה.
בהרגשה קצת שבירה,
מסתובבת ותולה מודעות על הקירות.
לא אוהבת אתכם וכבר לא מנסה,
בגללכם אני מרגישה כל כך הרוסה.
כמו התמכרות כמוסה
אני צריכה את הדמעות!!!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|