|
שפתיי כבר לא מעלות חיוך
בעייני נגמר הברק
ראשי מתפוצץ, נפשי מרגישה דכדוך
אני הולכת אחורה בצעדי ענק.
כבר הפסקתי להתקדם לעבר האושר
נמאס לי לבכות, נמאס לי לחיות
כי בעייני אחרים אני עדיין בוסר
ואני רק רוצה בחופש שמגיע לי לשלוט!
מחוסר ברירה נעשיתי קרירה
לחיי כבר אין משמעות
נפשי מרגישה כמו אסירה
בגוף שמציב לה יותר מידי גבולות... |
|
|
יש לי זין נורא
קטן. אני צריך
לקנות משאבה או
משהו.
יש איזו אחת
שסיפרו עליה
שהיא שואבת משהו
פחד.
איך קראו לה
זאתי?
דנה,
צ'יצולינה?
אה,שלי. המכוערת
עם הקטנים.
איך הייתי מאושר
אם היא הייתה
חברה שלי.
מתוך: ע.
מראוני חושב איך
דמות נולדת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.