"אילו רק יכולנו להיות בעליהם של שניים או שלושה חוטי חיים...
למרבה אסוננו, בעולם כפי שהוא היום לעתים גם חוט חיים אחד
ייחשב למותרות..."
(ר.ק., ציטוט מן הזיכרון)
א. מצלמה, צמיד, כף יד בחול
נמוך ושקט ארב
מפגש שני הנהרות, אם אפשר לתאר כך מה שהיה
מונח במקומו הטבעי מאז שורשי העצים
נמתחים אל מעיינות של מי ספק
כנביא אילם, דממת קיומו הדקה
הצמיחה ברוח את שלא יכלו
שתי נקודות רחוקות להביע
נתיבי המים הרחבים התמזגו בשלולית מתעתעת
של מראות, מטשטשים
מה קודם ומה אחר כך, תוחמים זיכרון
כהה וחריף על פני הגדה המוצללת
היכן שניתן היה לגעת בצמד הנחשים
הנלפתים לקראת מפל ודאות יחיד, היכן ששערותיה
המרהיבות של נימפת הנהר העלו קצף והשחירו -
כעצם משאלות מתריסה בליבת חיי
ב. גל אבנים קטן
רמץ השיחה דעך מאליו
לילה כיסה על הכל בפרחי ענק סגולים
ובחרקי עונג מרובי רגליים
אסדת העץ הנוקשה יצאה לדרכה,
מחליקה דומם
במורד עורקים כחולים. הכתובת על בטנה
עודה מתלטפת אל פנים אצבעותיי
ג. חלון נפתח ומוגף
שתי מדורות עינייך בערו מבלי דעת
על פסגה שלא תשוער. בוודאי היו זולגות עשן או אושר מלוח
לו ראית יצור חלומי שכזה
חומק ממבול כוכביי
ד. הד של גבר בתיבה
(הקלו המים?)
|