ביום שאמא מתה, רובי נדרס. כולם ישבו בסלון ובכו. אבא נשען על
המשקוף, כאילו עוד רגע הוא הולך להתמוטט, ואני ישבתי בספה.
נעמה ורונית וחדוה היו מפוזרות בחדר, בין הדודים. לאמא שלי היו
תשעה אחים. אחד מהם היה קצב, וכל שישי הוא היה מגיע אלינו עם
שתי עופות בשקית ניילון שקופה. אבל דווקא לעמוס, אחיה הגדול של
אמא שלי, היה ריח של דם. הוא היה רופא, יותר נכון, מנתח פלסטי,
שזה אומר שהוא היה שבע שנים בבית ספר לרפואה ועשה את הסטאז'
והכל, אבל בעצם לא התעסק בכלל עם אנשים עם מחלות. רק ראה ציצים
כל היום. כי הדוד שלי עמוס, אחיה הגדול של אמא שלי המתה, היה
עושה רק ניתוחי חזה. ורק הגדלות. לא על ההתחלה כמובן. בהתחלה
הוא היה עושה מה שהיו מביאים לו, אפים, אוזניים, תחת, שאיבות
שומן. פעם אחת הוא אפילו עשה קיצור קיבה, למרות שזה בכלל תחום
אחר. היה לו סיפור שלם עם הקיצור הזה. קיצורי דרך לא הולכים
בקלות ברפואה, זה לא כמו מעילה בבנק או משהו כזה. העיתונים
מתים על סיפורים כאלה, עם רופאים. סיפור אנושי והכל, וגם אפשר
לשים תמונה של הקורבן, לא כמו במעילה, שאיזו תמונה תשים? של
הבנין של הבנק? אז היה לו סיפור שלם עם זה, אבל, למזלו, באותה
תקופה הוא עשה ליפטינג לאיזו מבוגרת והיא נדלקה לו על התחת.
היא גם הייתה אשתו של ניצב רופפנט שהיה אמנם במח"ש, אבל היו לו
קשרים, וכל הסיפור נגמר בנזיפה. גברת רופפנט חיבקה עכשיו את
חדוה שיבבה והזילה סמרק על כל הכסא. רובי שכב מצונף בפינת החדר
וכל פעם שהדוד שלי הקצב התקרב הוא סימר את השערות בגב שלו ונתן
יללה קטנה כזאת. כמו איזה חתול מזדיין.

כל זה היה בדמיון שלי, כמובן. כי רובי היה עכשיו חתיכה של פרוה
מדממת על הכביש מול הבית שלנו. חתיכת פרוה מדממת שאף אחד לא
טרח להשתין לכיוון שלה. חיכיתי שאף אחד לא ישים לב, מה שלא היה
קשה בכלל בגלל שכולם היו עסוקים בלהתאבל או להיות המומים או
סתם לעמוד באמצע הסלון שלנו עם הידיים בכיסים או לעשן בשרשרת.
אבא שלי בדיוק שלף עוד טיים מסריחה מקופסה מעוכה ותוך כדי שהוא
מגשש עם היד בתוך הכיס של המכנסיים אחרי המצית, הוא הסתכל
לכיוון שלי ושאל אותי לאיפה אני חושב שאני הולך. אמרתי לו
שסתם, אז הוא אמר שאני אלך לשבת ליד ציפי ולא יסתובב בין
הרגליים. באתי להגיד לו משהו והפה שלי היה כבר חצי פתוח, אבל
התחרטתי ברגע האחרון וסתמתי את הפה שלי. הלכתי לכיוון של ציפי
וניסיתי לשבת לידה אבל היא תפסה את כל הכסא ולא כל כך הייתה
מבסוטה מזה שאני מנסה לבדוק אם נוכל שנינו להידחף על כתר
פלסטיק של עשרים וחמש שקל. אז ויתרתי ופשוט עמדתי לידה. ככה
שמתי לב שאני יכול לראות פנימה אל תוך החולצה שלה, ממש עד
הפופיק. לציפי היו שדיים גדולים. ענקיים ממש. הם עמדו להם
זקופים ומוצקים והיה ביניהם רווח מדויק של שבעה עשר מילימטרים,
בדיוק כמו שהיא ביקשה מדוד שלי שיעשה לה.
את ציפי זיינתי ביום שעשו לה את הציצים החדשים. אולי חצי שעה
לפני זה. היא חיכתה בהמתנה של עמוס והייתה מה זה מאושרת. לציפי
לא היו אז שדיים בכלל, והפרצוף שלה גם לא היה מזיק לו איזה
שיפוץ רציני. אבל דוד שלי עמוס לא עשה כאלו דברים. רק ציצים,
ורק הגדלה. זיינתי אותה במיסיונרית על הקאונטר של דורית,
הפקידת קבלה של דוד שלי. גם את דורית זיינתי פעם. לדורית היה
שיער שחור ארוך גולש, אף סימטרי כזה וגומות לחיים מקסימות. היה
לה עור מקסים כזה, כמו משי, כמו שחקניות בפרסומות או בחורות
יפות שאתה רואה באוטובוס או בבית ספר אבל לא מעיז. כזה עור היה
לה. ואני זיינתי אותה. בתחת. הכל היה בזכות חביליו, שהיה חבר
שלי עוד מהיסודי. איתו הייתה הפעם הראשונה שפרצתי למכולת.
גנבנו שלושה ארגזים של חלב תנובה דל שומן. זרקנו את החלב
בצפרדע ליד הבית ספר ואת הארגזים על הראש של קובי השמן הארס
מהכיתה מעלינו, שזה אומר קומה רביעית. הוא לא ידע מה נפל עליו.
דורית הייתה מאוהבת באח של חביליו. טיפוס די שלילי, חלקלק כזה.
הוא דווקא היה נראה טוב, אבל לא משהו לספר עליו הבייתה. עבד
בתור מנהל עיתון בנס ציונה, מסתובב עם שני פלאפונים וחולצה עם
כפתורים, אבל צבעונית. בקיצור, חביליו היה מצלם אותם בקביעות
מזדיינים, איזה דברים הוא היה עושה לה. קושר אותה, מטפטף עליה
שעווה, מזיין אותה עם ויברטורים. והיא הייתה יפה כזאת, כמו אלה
יוונית. לא אלת הנקמה או משהו, אלא אלת יער או נימפה. כזאת
שבורחת בציורים מאיזה אל. כזאת עם אבא שהוא גם איזה אל זוטר.
גם אבא של דורית היה עליו, חבר דירקטוריון או משהו. אבל מה, לא
היה ממש מזיין אותה, אח של חביליו, רק עושה לה דברים. היו לו
בעיות. פעם הביא ערבי שיזיין אותה, היה שמאלני כזה. למרות
שבמקור היה ליכודניק ורק הלך עם הטרנד.

חביליו ואני היינו יושבים ומאוננים עם התמונות, למרות שהיינו
כבר עוד מעט בני שלושים ולחביליו היה כבר ילד קטן. ואז, בסוף
הקיץ, הבאתי אותה לדורית בסחיטה. אמרתי לה שאני הולך לשים את
התמונות באינטרנט. היא לא צעקה ולא בכתה, רק הורידה את הג'ינס
הצמודים, הסתובבה, והבליטה את התחת שלה. תקעתי אותה כאילו אין
מחר, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, שמעו את הווחש ווחש של
המיצים שלה, של הזין שלי חופר לה בתוך המעיים. עד פסח הייתי בא
כל יום שישי ומזיין אותה בתחת, במשרד של הדוד שלי. מזיין אלילה
יוניה בתחת בלובי של חדר ניתוחים, עם תמונות בטעם טוב של
ציצים, כולם גדולים. לפחות בינוניים. ובשבת בערב היינו יושבים,
אני וחביליו בבית של אמא של חביליו, הקטן שלו עם האשה רואים
טלנובלות בערוץ ויוה, ואני וחביליו מאוננים כמו מטורפים באתר
של ישראליות שהעלינו אליו את כל התמונות של דורית. אחרי פסח
עברנו לאתרים של כושיות. אבל האמת היא שגם היינו מגוונים כל
הזמן. רובי היה שוכב לידינו על השטיח ומלקק את השפם. ממזר.
באותה תקופה גם עברתי לפאל מאל, אמריקאיות במחיר של ישראליות.
אבל אחר כך העלו לאט לאט את המחיר חזרה. זונות. זה היה ברור
שהם יעשו את זה, אבל בכל זאת זה היה מרגיז.

בחזרה לסלון שלנו, העברתי לי את כל הדברים האלה בסרט בראש שלי
בזמן שהצצתי לתוך המחשוף של ציפי, אבל כשאבא הסתכל הזזתי את
המבט. הסתכלתי על כולם מצופפים בסלון שלנו, שהיה די גדול. אבא
שלי היה בכיר במס הכנסה, והביא משכורות לא רעות. ככה גם הכרתי
את חברה שלי, יעלה, ישבתי לידה באוטובוס והתחלנו לדבר, היו לה
בעיות של תיאומי מס ואני יישרתי לה את העניינים. היא ירדה
בתחנה לפני התחנה שלי, ואני ירדתי איתה ואז מצאנו את רובי. הוא
ישב משועמם על המדרכה ולא זז, רק מזיז את הזנב החולדתי שלו
ימינה ושמאלה, מגרש את הזבובים. אולי שעה שלמה לקח לנו עד
שלכדנו אותו, עד החולות של נתניה רדפנו אחריו. כלב משוגע.