[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טל שפיק
/
תנועה

היא עלתה לאוטובוס שלוש תחנות אחריי, והתיישבה בחלקו הקדמי.
כשקנתה כרטיס, הספיקה להחליף כמה מילים עם הנהג, מילים שלא
שמעתי, ועשתה את זה עם חיוך. הנהג החזיר חיוך, לא בגלל שכך יש
לנהוג, לא בגלל שזהו טיבו של נותן-שירות, אלא מכיוון שלא ניתן
להישאר אדיש כשיצור כזה מסנוור לך חיוך. ראשה התנועע מצד לצד
לצלילים שבקעו מהאזניות שלראשה, צלילים שלא שמעתי, והחיוך נשאר
קבוע במקומו, גם אם לא היה מכוון לאיש. יפהפייה אמיתית היא
הייתה, הררי תלתלים שחורים ועור לבן לבן, כמעט בוהק. רציתי
לקום, רציתי לדבר איתה, אבל לא הצלחתי לזוז ממושבי. הלכתי
לאיבוד מרגע עלייתה, ולא זכרתי כמה תחנות נשארו עד שאצטרך
לרדת. בהיתי בה, מהופנט, לא מודע לנופים ולרחובות שחלפו מבעד
לחלון, מתעלם מההמולה שבחוץ, וטובע בדממה הסוערת שבפנים. הנה,
אני קם לדבר איתה. והנה, אני שוב מתיישב. זה לא משהו שאני עושה
כל יום, מתחיל עם בחורות באוטובוס. אני מודה שהמחשבה עברה
במוחי יותר מפעם או מאה, אבל אף פעם לא עשיתי משהו בנידון. זה
פשוט מסובך מדי. צריך לחשב את הזמן הדרוש למשפט פתיחה, תשובה
אפשרית, תגובה לתשובה וכן הלאה,  וכל זה תוך התחשבות בתחנות
החולפות, שכן רצוי להימנע ממשפט בסגנון, "טוב, אתה באמת נורא
מעניין אבל אני צריכה לרדת, ביי."
אבל היא באמת הייתה משהו מיוחד. החלטתי שאני מוכרח לנסות שוב.
אני קם והולך לעברה. היא בכלל לא מסתכלת לכיוון. אני מגיע
אליה, אבל משום מה ממשיך ללכת, רגליי מסרבות להיעצר, לוקחות
אותי הלאה, כמה שיותר רחוק. אני ממשיך ללכת ונעמד מול הנהג,
שואל אותו שאלה אווילית, שאלה שלא שמעה, שלא תחשוב שאני סתם
קם, שלא תחשוב שאני מטומטם, אם היא במקרה תפנה את מבטה לרגע
ותראה בחור מתהלך לאורך האוטובוס עם מבט מבולבל ומזוגג. הנהג
לא בדיוק הבין מה רציתי ממנו אז הסתובבתי לכיוון המושב שלי,
בתקווה שאצליח להיעצר מולה, לדבר איתה, ואני רואה אותה מכניסה
את האוזניות לתיק שלה. אני נעמד, קפוא במקום. היא קמה, אבל אני
מנחש שלא בגללי. היא הולכת, אבל ממש לא לעברי. אני רואה שהיא
עדיין מחייכת, אבל לא מחייכת בשבילי. והנה כי כן, היא יורדת.
מהאוטובוס, זאת אומרת. לא לי. הבחורה שעלתה שלוש תחנות אחריי,
והתיישבה בחלק הקדמי, זאת עם החיוך. גם היא לא תהיה שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הידעת?
יש אנשים רעבים
ברואנדה שאין
להם במה בכלל,
בטח שלא חדשה.



אפרוח ורוד,
גומר מהצלחת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/2/04 1:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל שפיק

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה