אני מצטערת אדוני, אין לי מה להוסיף... אני יודעת שזה נשמע
מטורף, אבל אתה חייב לעזור לי, אין לי יותר מה להפסיד.
הכל התחיל כשנסעתי לראות את חבריי מופיעים במועדון ההוא,
החדש.
היה שם בחור אחד בן 20 בערך, אמרו לי שג'ונס שמו. הוא היה גם
זמר אבל לא ראיתי את כל ההופעה שלו. הוא לא מצא חן בעיניי והוא
אפילו הפחיד אותי - הוא לבן כמו הקירות בחדר הזה ולא נראה שיש
על גופו שיער כלשהו. מה שהפחיד אותי בו הכי הרבה  היה העיניים
שלו - עיניים גדולות בצבע תכלת זוהר והוא הביט בכולם במעין
סלידה אך בחיבה מסוימת.
שכחתי ממנו לתקופה מסוימת, ואז ראיתי אותו שוב והפעם זה היה רק
אני והוא. פחדתי, אבל הרגשתי שהוא זה שמפחד ממני.
בלילה חלמתי עליו,הוא... אני לא יודעת למה... ניסה להרוג אותי,
והוא דיבר אליי: "תמותי כבר", הוא אמר, וגם בלילה שאחריו הוא
רדף אותי והרג אותי כל לילה מחדש. לא ידעתי מה לעשות - מי אתה
ג'ונס? למה אתה רוצה להרוג אותי?! כך עבר לו הזמן והחלומות
נמשכו עד ש... ביום שישי בערב סירקתי את שיערי והבטתי במראה -
היום אני הולכת למועדון שוב. אני אראה אותו? אולי אם כן אני
אפתח איתו בשיחה ואז אני אבין שהוא בעצם נחמד? הגעתי למועדון -
עשן סיגריות ומוזיקה רועשת מסביבי ואין סימן מחבריי, אך פתאום
ראיתי אותו מתוך העשן.
קראתי לו וניהלנו שיחה ידידותית. הוא נחמד הג'ונס הזה,יש לו
קול נעים והוא חייך אליי בשמחה. גיליתי שהוא חולה ובגלל זה אין
לו שיער יותר... הוא סיפר לי על הלהקה שלו ועל החלומות שלו
ובסוף הלילה כבר החלפנו טלפונים. כעבור כמה חודשים אני והוא
נהיינו הידידים הכי טובים. יום אחד התקשרו אליי ואמרו לי
שג'ונס חש לא בטוב... מאוד לא בטוב!
כעבור שעות מספר הגיעה הבשורה - אין יותר ג'ונס ,ג'ונס מת!
הרופאים אמרו שהוא לא סבל הרבה.
בלילות הוא היה חוזר אליי ואומר לי שלא אבכה עליו כי הוא מסתדר
יפה שם למעלה (טיפוסי) ואני... התחלתי לשמוע קולות,הם דיברו
אליי ואמרו לי שג'ונס משקר שהוא היה רוצה שאני אצטרף אליו,
לסיים עם הכאב. רציתי להאבק אבל משהו אמר שאין טעם, שזה יהיה
הדבר הנכון לעשות.
אתה רואה?!
הנה זה מה שעשיתי למענך ג'ונס, אבל נכשלתי... מאוחר, הם מצאו
אותי ולא רצו שאלך ועכשיו אני כאן. אני מצטערת, אדוני, אין לי
מה להוסיף...