חייב אבל באמת חייב לצאת החוצה.
הנשימה שלי היא לא מה שהיא הייתה לפני שעה.
הנה, אני כמעט בחוץ.
שורפות לי העיניים כמו מטורף.
אני צורח כמו תינוק.
הזדמנות שנייה.

כשהכרתי את דנה הייתי שיכור, כשנפרדנו היא הייתה שיכורה - אפשר
לקרוא לזה סגירת מעגל, ואפשר לקרוא לזה מוסר השכל.
אני אבל מגלה את הסוף ואני שונא כשאנשים עושים את זה - אני לא
אלחיץ אתכם, אני לא מת בסוף.
מרוצים?
תכלס אין לכם ממה, אתם עדיין לא מכירים אותי לא נתתי לכם
הזדמנות להכיר אותי אפילו - לא עוררתי בכם רבע אמפתיה, אז אל
תתחסדו לי כי אין לי כוח לצדקנים ובכיינים למיניהם.

סליחה, אני על הפנים כבר כמה שנים.

אקסיומה פשוטה -
מסיבה טיפשית אצל רוסי שאני לא מכיר = המון וודקה.
המון וודקה = אני על הפנים.

ראיתי אותה ולא הייתי מסוגל להוריד את העיניים שלי ממנה.
לא ידעתי שבני אדם מסוגלים ליצור דבר מושלם כמוה.
דנה...
אמרתי לעצמי שעל הזין שלי אני מפספס הזדמנות עם כזאת בחורה ועל
הזין שלי שכל המסיבה מזילים עליה ריר ועל הזין שלי שאיזה מישהו
רץ לשירותים לאונן עליה.
"היי, אני גיא, איך קוראים לך?"
"דנה." - קול מלאכי ענה לי ברוך.
חייכתי את החיוך הכובש שלי וידעתי שהיא זו היא - האחת.
היא הסיעה אותי הביתה אחרי ששוחחנו קצת עליי ועליה ועל כמה
שאני בטח ארצה לשכוח את כל המחמאות שהרעפתי עליה באותו לילה.
אבל לא שכחתי. והתקשרתי אליה למחרת עוד לפני שקמתי מהמיטה,
הפעם אני לא נותן להזדמנות לחלוף על פניי.
נפגשנו לקפה שאותו ערב והיא גילתה שאני משעשע גם לא אחרי בקבוק
סמירנוף. הזמנתי אותה אליי הביתה והיא באה בשמחה והתנשקנו וזה
היה הרגע היפה של החיים שלי - כל העולם הסתובב סביבי במהירות
משוגעת, הרגשתי כמו בקרוסלה על-טבעית. רק אני והיא בגרעין
כדור-הארץ מתנשקים.
לא הייתי מסוגל לעצום עיניים אחרי הלילה הזה. שחזרתי שוב ושוב
את הנשיקה בראש כהקלטה ישנה - ריוואינד, פורוורד פאוז מדי פעם
וכך כל הלילה. כשהבוקר הגיע נשארתי באותה תנוחה ורציתי שהעולם
יגמר ואני אוכל לנצח לשחזר את התמונות הללו.
שחזרתי אותן שנתיים שלמות יחד איתה בסרט הזה שאני חי בו.
שנתיים שלמות התנשקנו ונגענו אחד בשני.
לא שכבנו.
שנתיים שלמות.
בלי סקס.

כוסאמאמאמאמק!

מה כבר ביקשתי?! אנחנו מאוהבים מעל הראש שנתיים!
זה לא הגיוני שלא נשכב! אני אוהב אותך יותר מאשר שאני אוהב את
החיים שלי. אני לא מסוגל לחיות בלעדייך. ואני מתייפח ככה כבר
כמה וכמה חודשים.
ואני כמו תינוק שלקחו לו את המוצץ והיא כמו אם שמחזיקה אותי
מנסה לנחם אותי עם הקול המלאכי שלה: "בגלל שכל כך טוב לנו אני
לא רוצה שנשכב."
ואני, אני רוצה לעשות איתה אהבה. א-ה-ב-ה.
לא סתם, אני רגיש.
אני לא אדם רע, אני עשיתי מה שחשבתי לנכון.

מה כבר יכולה להיות הבעיה שלה? היא לא גבר - ראיתי אותה
בעירום. מה כבר יכול להפריע לה?

כמו שהכרנו בעזרת בקבוק סמירנוף ככה נתקדם הלאה בעזרת בקבוק
סמירנוף. ישבנו איפשהו והיא שתתה כוס אחרי כוס ואני עזרתי קצת
לחזק את המים ולדלל את הוודקה עד שהיא הייתה שפוכה כמו אבא של
חתן בחתונה באיזה אולם ליד אצטדיון.
אני נהגתי הביתה והרמתי אותה עד המיטה.
הפשטתי אותה בעדינות כאילו הידיים שלי היו סכינים. היא שכבה
עירומה וישנה.
התפשטתי גם אני במהירות כאילו אני באיזה אסקימו לימון או משהו
וגהרתי מעליה. נישקתי לה את השפתיים שהריחו כמו תפוחים למרות
כמות הוודקה המסחרית שהיא שתתה וחדרתי.
וואו, איזו הרגשה מרוממת הרגשתי כאילו כול גופי העירום חודר
יחד עם איבר מיני לתוך גופה.

התעוררתי בתוך חלל גדול עם קירות, רצפה ותקרה באותו מרקם
וצבע-רירי ואדום ורדרד.
היא בלעה אותי, הוא בלע אותי, לא יודע מה בלע אותי, אני
בתוכה.
החלום שלי התגשם בדרך מאוד מעוותת.
שמעתי קולות, לא רציתי לשמוע אבל שמעתי.
"משה, תפתח את האור יש לנו אורח חדש!"
האור נפתח ומולי עמדו כמאה גברים בגבהים, גדלים, צבעים שונים
עירומים. הרגשתי כמו במלתחות בבריכה. רציתי לבכות.
אבל לא ליד כל הבנים האלה שלא יחשבו שאני איזה מתרומם.
"גם אותך השרמוטה בלעה?" אמר וניגש אליי גבר נמוך קומה עם קרחת
בוהקת באמצע הראש(מסביבה היה שיער מה שנתן לה מראה של אגם קטן
בפארק.)
"אההה, אני לא-לא יו-יודע מה אני עו-עושה פ..פ..פה." מלמלתי.
"אחי" ערס גבוה עם עגיל בגבה ושיער קצר משוח לאחור פתאום דיבר
"דנה הזאת בלעה כל אחד ואחד מאיתנו, ואנחנו רק רצינו זיון."
עמדתי בהלם. המוח נתן פקודות ליד שלי לצבוט אותי כדי לדעת שזה
לא חלום אבל היד סירבה לבצע.
מישהו התחיל לבכות. בכי ילדותי. כולם זזו וראיתי בפינה נער
ממושקף מתייפח. "אני הייתי הראשון.. אולי לפניי היא לא ידעה
אבל אחרי... כן! לפחות היא ארגנה לי חברה פה, היה משעמם."
"וואחד חברה אני אומר לך!"
לא יכול להיות שהיא עשתה לי את זה! היא לא רצתה ואני גרמתי
לזה! היא אהבה אותי! בגלל זה היא לא רצתה לשכב איתי... ואני
הרסתי הכל.
אידיוט.

היה צחוקים בתוכה. היינו משחקים קלפים, כדורגל, רואים
טלוויזיה, היה פנאן בעיקרון. אבל כל הזמן אכלתי את עצמי על מה
שעשיתי. התחברתי מאוד לכמה אנשים שם - היו שם שרים בממשלה,
עובדים זרים, אנשים שפעם הכרתי מהצבא, כמה בני משפחה שלי ועוד
כמה אנשים מכל קצוות תבל. האווירה הייתה כמו של איזה טיול
בצופים. וצחקנו וסיפרנו בדיחות וסיפורים על בחורות ושמעתי גם
איך כל אחד מהן הגיע לשם. חלק היו ממש מעניינים אבל רציתי
לזיין מכות את הרוב והגיע להם להיות תקועים פה, גם לי מגיע.
אני איבדתי ספירה של כמה זמן ביליתי שם עד שמשהו שונה ולא
מוסבר קרה.

לילה אחד קמתי בחושך והרגשתי שמושכים אותי. צעקתי אבל מה שיצא
מפי לא היה קול של מבוגר אלא צווחה ילדותית חסרת כל פשר. הרעש
שהוצאתי עצבן אותי וצעקתי עוד ובכיתי ובעטתי וחיפשתי מי מושך
אותי אבל לא ראיתי כלום. אני לא יודע מה קורה לי. אני שחיתי
בתוך מים עכורים אבל הנשימה שלי הייתה בסדר משום מה. וואלאק
יותר אני לא שותה סמירנוף בחיים למרות שלא הייתי מתנגד לאיזה
שוט עכשיו.