כוס אמו! אני כבר לא צעיר ועדיין אחרי שיחת טלפון עם האשה הזאת
אני מרגיש כאילו חטפתי אגרוף מתחת לסרעפת. נשימות עמוקות
ומחשבות על דברים אחרים, יעבירו את הכאב אחרי כמה שעות. יש לי
ניסיון של שנים עם התחושה הזו. כל האויר יוצא ולא נכנס, כי אין
לו מקום בבטן.
מה היא כבר אמרה שם? היא אמרה שאני שקרן ובעל מוח מעוות
וחולני, זה היה כי אמרתי לה דברים מעליבים. יש לה השפעה עלי זה
ברור. שום טיפול פסיכולוגי לא הצליח להוציא אותי מזה. להוציא
את זה ממני.

לפני שבוע שבועיים הרגשתי את אותו הדבר מול מישהי אחרת, זה
קורה לפעמים שמישהי מצליחה לגרום לי לחוש את תחושת האגרוף
שמתחת לסרעפת. שאלתי את עצמי מה קרה ולמה זה קורה לי. ההיא, לא
אמא שלי, בעצם צעירה ממני בכמה שנים רק הודיעה לי משהו. סתם
הודעה שלא היה לי נעים לשמוע. כמו לעבור ליד לוח הציונים
באוניברסיטה ולראות שקיבלתי ציון מחורבן במבחן שחשבתי שדוקא
הלך בסדר. זה תמיד איכשהו יוצא שאני אשם. גם ההודעה הזו וגם
ההעלבות האלה מאמא שלי קרו לי בגללי, אני טרחתי והתקשרתי, וככה
נחשפתי לרגע. אם אתה כבר מתקשר למה שלא אכניס לך קצת? אני חושב
שהיא שומרת את זה לרגע שבו אני מתקשר עם כל הכוונות הכי טובות.
הכוונות האלו מפנות את מקומן למחשבות רצחניות די מהר.
לכל הרוחות, מתי כבר אלמד לא להיתקשר בלי לקחת אויר קודם?
עכשיו חסר לי אויר ויקח זמן עד שאוכל לנשום שוב כמו בן אדם.
אני מתחיל להבין אנשים שמחזיקים שק איגרוף בבית.