דפנה רוזנצוייג / שירת מצב |
את כל תקוותיי לייבוש.
בתחתית הדברים -
כדאי לציין את דגל תחתוניו
הנשכח על מתלה המגבות.
ואני,
עומדת וחופפת את שיערי
בשאריות שמפו ריחני,
כאילו יכנס בכל רגע הביתה
ויריח אותו.
ויאחז בו בחוזקה,
ויגרור אותי אל חלציו
להריח את חמימות הזרע הנקרש.
הלכתי מהנער.
לא יכולתי להנמיך עצמי לגובהו.
שימוש מחוספס במילות הפרידה,
הבטחה להיפגש באירועים ובשמחות,
געגוע לשמחות הנדירות שלנו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|