[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רז מיי ויי
/
תעשיה ושיעול

נפצעתי. אני פגועה. אני מרוסקת.
שברו לי את הקנה של המחשבות הטובות. הרעידו אותי לאדמה וביקשו
שאני אסתובב ואספור עד אין סוף.
חיפשו אצלי היגיון בריא וכל מה שהיה לי להציע זאת בדידות.
אני פרומה. סדוקה בעצמות הגולגולת.
נותרתי עם מבט מזוגג בעיניים, וקול תחינה מקרטע.
עם צליל פעמונים אתה מבשר שהמשכת מעלה,
ואני יודעת שאני בתחתית.
אין סוף לכמה נמוך עוד אפשר לרדת.

יש לי חזקה על התבגרות לא מעשית.
רגש מתפתל בנהרות ארוכים למדי.
זכרונות מהשמש כבר לא מסנוורים לי את האישונים המורחבים.
חלומות מג'ופיטר כבר לא חודרים לי אל הריסים המעוגלים.
אני משהו לא מוגדר עכשיו. מגודרת בגדר הפרדה. נגררת עם הכלבים
של השכן.
אני שלולית מוכתמת באינפקציה של תעשיה ושיעול.
כתם ספונטני של התפרצות זעם רחוקה.
אני אחפש לעצמי קצת נחמה בידיים גאולות מדם. הדם שלי.

מי ידע שאופטימיות יכולה להיות יפה כל כך.
מי ידע שנרקיסיסטיות אפשר לקנות בשוק הנודד.
למרות כל התחנונים, באמת רצית שנריץ לאחורה ונעבור בהילוך
איטי, גם את הסרט הזר הזה.
אני מתלבטת אם לסובב את הצוואר ימינה או שמאלה.
איפשהו אני אראה משהו שיזכיר לי למה אני כל הזמן ישנה.
איפשהו אתה תעמוד ותתקע לי מבט חודר בעיניים, שיאלץ אותי
להשפיל את עצמי שוב.
זה לא בסדר. אני נכנסת לטראנס עמוק של נדודים וכל מה שיש לי
להגיד זה שאתה נורא לא בסדר. אתה נורא.

אני רוצה להיות מיסטית. רוצה מבטים שיביטו בהערצה גלויה.
אני יודעת בוודאות שהיו שקינאו בי, שעמדתי לצידך, כשעוד היית
מחזיק לי את היד.
מסכים שחורים יפתחו מעלי, שטיחים אדומים יתגלגלו לפני.
ארשות פנים יתחלפו.
אנשים ירימו גבה, יטענו שאני עוד טראשית ושהסוף שלי כבר מגיע.
פעם היתה לי קורדינציה. היה לי כיוון. מוכנות נפשית.
עכשיו יש לי שפתון בצבע אדום בוהק, ועם יד על הלב אני מודה
שזאת התשוקה האחרונה שבוערת אצלי.

אז בוא נגמור עם זה. בוא נדבר על גאווה. אם להעמיד פנים שהכל
היה בסדר, אז עדיף בתורות.
נסתכל בתוך עצמנו וננתח שאלות חשובות באמת.
אתה תגיד "למה", אני אגיד "ככה". אתה תתרגש ותלך כי זה הדבר
היחידי שאתה עושה טוב.
זה לא פלא שהפכתי לעצבנית.
אני לא תוהה פעמיים על המשמעות של אנוכי ושלך.
פעם אחת זה מספיק. זה אין סוף.

אני אמיתית מספיק בשביל להבין שגם אם לא נתחתן, זה בסדר.
אני מחושבת. אני חשבונאית. אני מטורפת וזה דומה לחול שמביאים
מהים. יש דברים שאף פעם לא יעלמו אצלנו.
אתה אף פעם לא תגליד לגמרי מהפניה הנרגשת שלי.
אני אף פעם לא באמת אתמודד, והרוח אף פעם לא תכאיב לי יותר.

זה נגמר. בכל זאת אתה ברירת מחדל החלטית.
המזוודות כבר נארזות. לחיצות ידיים. חיבוק. נשיקה.
אני לא יודעת למה חשבת שכל כך קל לעזוב אותי.
אני רק מקוה שתתחרט על זה, כי אני מתחרטת שנשפכתי כמו שמן,
על המים המזוהמים שלך.
שהתמסרתי בשבילך. שהתעוורתי.
הלוואי ולא הייתי מתעוררת באותו בוקר, בשביל להבין שאתה בורח.

אני אסתובב בשמלה ארוכה שקניתי בשוק הנודד. אני אהיה נונשלנטית
ברוח. ואז אני אראה אותך עובר צדדים ואעמיד פנים שאני בסדר.
אני אחכה ואשלם בקופה, כמו גדולה. כי אין דרך אחרת להתבגר ממך.
אתה אין סוף.

וכמה שזה כואב לי עכשיו, אני חושבת שגם אני.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בתה צמחים
מכניסים גם נכי
מלחמה, או רק
נפגעי תאונות
דרכים?

חרגול חובב
בריאות


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/2/04 20:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רז מיי ויי

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה