בין מצמוץ למצמוץ
אני מאבד אותך.
כל הידע שלי
מיד ונשכח,
דוהה, נמתח.
בלי מבט עינייך
אני מאבד עצמי.
עולמי הרחב
נהיה מקומי,
קר וסתמי.
בלי מבטך העמוק
חיי לא חיים.
אפילו השלם
מתחלק לקטעים,
מדכאים, נוראיים.
אני יודע שאני
אדם מאד תלותי.
אבל בלי להביט
אל תוך עיניך,
איך אדע שאת אוהבת אותי?
מיכל, תשתדלי להשאיר את עיניך פקוחות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.