חוז ג'לג'ואן, בטיבט המנותקת
שכן לו מנזר על ראש גבעה מרוחקת
מנזר מלא בנזירים חשובים
שהתפללו ללא הפסק להצלחת היבולים
כל שנה בבוא הסתיו, כשחזרו מנדודיהם
היו הנוודים מביאים מעשר מכל עדריהם
מתנה ליושבי המנזר וקרוביהם.
כי זו הייתה המסורת שמדור לדור היו מעבירים
הרועים נותנים לנזירים, ואלו מחלקים לעניים ולחולים
ודרך אגב, גם עובדי האלוהים לא נשארו רעבים
כך דור אחר דור חלף לו ועבר
הדשא נשאר אותו דשא, הנהר נשאר אותו דבר.
העדרים נשארו די זהים
ורק המנזר וחבורת המקורבים
התרבו מיום ליום והוסיפו שומנים
יום אחד כינס אב המנזר את כל החכמים ואנשי הארמון
"הכסף אינו מספיק לנו, אנחנו בגירעון
ומה נעשה לפני שייסגר הברז ונהיה חדלי פירעון?"
ראשון, ביקש את רשות הדיבור נזיר בגלימה אדומה
"אולי יחזרו כמה מאתנו וישובו להיות עובדי אדמה
אם יהיו כמה פחות פיות להאכיל
המנזר יחזור ויהיה הרבה יותר יעיל
צחק אב המנזר והביט נוכחה.
"אם רוצה אתה לעזוב, הדלת פתוחה
אבל הבט סביבך על אחינו המסכנים
לעבודה אמיתית בשכר נמוך כבר אינם מסוגלים.
אמר נזיר שני בשקט ובמבוכה
"אולי נוריד זמנית את התמיכה בעניי הממלכה
הרי החולים, מתים הם לא ממש, כולם יודעים שחלקם סתם מתחזים
להכריח אותם לעבוד, זו אפילו מצוות אלוהים."
אמר אב המנזר בקול עצוב
"זו עצה יפה ידידי, אנחנו מיישמים זאת כבר כמה שנים בקירוב.
כבר איננו תומכים בקהילה בצורה משמעותית
ובכל זאת הקופה ריקה כבור בלי תחתית.
לא אוכל לדרוש יותר מעשרה אחוזים ממשפחות הרועים
הרי המס קבוע מימי בודהה ומעוגן בכתובים."
כששקעה השמש, ירדה על האספה דממה מעיקה
אף אחד לא דיבר, לאף אחד לא הייתה עצה.
פתאום קפץ ממקומו צעיר החניכים.
- יש - מצאתי פתרון. נגדיל את העדרים.
טיפשון, גיחכו כולם והסתכלו עליו בתימהון
איך יגדלו העדרים כשהעשב מוגבל על ידי כוח עליון
הרי כולם יודעים שאם יגדל העדר
ייהרס העמק תוך זמן קצר מרעיית יתר
אמר החניך בקול שקט ומלא ביטחון
כאן לא צריך להיות רועה, כאן צריך לדעת חשבון
ידידי, לא חשוב כמה בעדר יש עזים
חשוב כמה ואיך אנחנו סופרים
אם כל רחלה בהריון תחושב כזוג כבשים
אזי בוודאי נוכל לגבות הרבה יותר מסים
בעצם, מה זאת אשמתנו אם הרועה עצלן
ולא דאג שכל עיזותיו יהיו בהריון השנה, רחמנה לצלן
האם אנחנו אשמים?
מהיום, כל נקבה בגיל הפוריות, בשבילנו לצורכי מסים
הרינה כאם ועוד שני טלאים.
חיש מהר יצאו שליחי המנזר "לספור" מחדש את כל העדרים
וחזרו הביתה עם הרבה יותר שלמונים
מה קרה מאז בעמק, את זאת לא נדע
אך נוכל לספר לכם שהיום משתמשים התושבים בגלגלי עץ לתפילה.
גם אצלנו בישראל עובדות כך הרשויות
פתאום, מגלים האזרחים שהמדינה מספקת פחות ופחות
ואז שר האוצר מכסה את הגירעונות לא כמו שהבטיח בהתייעלות
וחידושים
אלא בשליחת יד לכיסנו והעלאת המסים. |
