ילדה עצובה
עם נשמה של מלאך
שעולם שלם אותה שכח
בחרת לחיות מתחת לאדמה
כשכל המלאכים בוכים איתך
בעולם הזה כבר לא רואים אותך
יום אחרי יום את מתחבאת לבד
הימים עוברים אבל את נשארת תקועה לעד
רגש של אהבה שתמיד נגמר אצלך בכאב
רק עצב את מרגישה בלב
אצל השאר הכל מתחיל להסתדר

אבל אצלך הכל נראה אותו דבר
את שוקעת
כמעט טובעת
אבל הראש בכל זאת מעל האדמה

נמצאת פה לבדך על צוק גבוה
כבר לא רואים את הקצה
תמיד את רצית לעוף
רצית להרגיש חופשיה

מרגישה את הרוח ואת השמיים
אלוהים לא נתן לך כנפיים
ורגלייך כמו שורשים ארוכים
תקועים עמוק באדמה

בחרת לשים קץ לגיהנום
חפשת דרך לצאת מהצרה
את קפצת ואף אחד לא שם לב
שאת בעצם חסרה