(סיפור אמיתי)

זה היה באחד מימי השבוע של שנת 2002.
כל החברים היו בשכונה למטה. הכל היה טוב - היו הרבה צחוקים
ושמחה עד שהגיע הצלצול המצמרר ששינה לי את כל החיים מקצה
לקצה.
בשיחת הטלפון נאמרו חמש מילים: גיא בוא הביתה, אבא חולה. גיא
רץ לביתו, אבל כשהוא הגיע לבית, אביו כבר לא היה חולה, אלא מת.
מאותו הרגע נאלצתי לתמוך בחברי עד כמה שאני יכול, וכיום אני גם
מנסה לתמוך ולעזור כמה שאני יכול. אם הייתי יכול לעשות משהו
שישפר את המצב, אז הייתי עושה לבנאדם הזה קצת שמחה בלב. כבר
מזמן לא ראיתי אותו מחייך באמת, מתוך הלב. גיא הוא החבר הכי
טוב שלי, בשבילו אני מוכן אפילו להקריב את החיים שלי.
הלואי שאלוהים יעשה לך רק טוב, שמחה והצלחה בחיים.
ממני עבדיה בן חיים