[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כולם רצו לזיין את המורה לחינוך מיוחד אבל אף אחד לא רצה לזיין
את המורה לערבית. מנהל בית הספר רצה לזיין את המורה לחינוך
מיוחד, תלמידי השביעית רצו וגם מושיקו עובד התברואה היה
בעניין. את המורה לערבית אפילו הערבים לא רצו לזיין. בתחנת
ההסעות היה שלט גדול עם השם שלה ואחריו "מזדיינת עם ערבים" וגם
היו שמועות שהיא נוסעת לקלקיליה כל יום חמישי במונית (של
ערבים) בשביל לקבל מהם ולאף אחד לא היה ספק שזה ממש לא
לעניין.

המורה לערבית ידעה את זה, ראו את זה עליה, כל בוקר הגיעה
בבגדים מותאמים אבל הם תמיד נראו רע ולא עזר שהיא החליקה את
השער השמנוני שלה, חילקה ציונים גבוהים ולא הכשילה תלמידים
בבחינות - פשוט אף אחד לא רצה. לכולם היה ברור שהמנהל מעוניין
להעיף אותה מבית ספר וסתם לא נעים לו כי זה לא נראה טוב להעיף
מישהי שהיא המורה לערבית - כלומר זה לא "פוליטיקלי קורקט" -
אפילו שהמורה לערבית הייתה בכלל יהודייה אשכנזיה שגרה באיזה
חור מסריח בקריית גת וככה יצא שהמנהל נאלץ להשאיר אותה בסגל
אפילו שהוא בכלל לא רצה לזיין אותה והוא רק נשבע לעצמו שיותר
לא יקבל אף מורה שהוא מרגיש ככה כלפיה.

המורה לחינוך מיוחד ניצלה ובגדול את המצב שכולם רצו לזיין
אותה. בבית הספר לא היה אף ילד שנזקק למורה לחינוך מיוחד,
אוליי חוץ ממוטי שגם היה לו שם של מפגר, והמורה לחינוך מיוחד
ידעה שהיא לא יכולה לעזור לילד כל כך דפוק (וגם ממש לא התחשק
לה) ובגלל זה היא הביאה למנהל מאמר חדשני בנוגע לכך שילדים עם
לקות מהסוג של מוטי עדיף להם שיתמודדו לבד עם החומר, בלי מורה
שתסייע להם, והמנהל שרק רצה לזיין אותה בכלל לא הקשיב ורק הנהן
עם הראש בהסכמה וקיווה שזה יסייע לו באיזשהו אופן. המורה
לחינוך מיוחד לא הייתה פראיירית ולא הייתה לה שום כוונה שהחרא
הזה יכניס לתוכה את הזין שלו, אבל היא דאגה להתייחס אליו כך
שלפחות יישאר בו תמיד צל ספק שזה אפשרי ושהוא לא יפריע לה לא
לעשות כלום. ככה יצא שהמורה לחינוך מיוחד השתזפה כל היום בברכה
פילרטטה עם המציל והזדיינה רק עם מושיקו מהתברואה (במחסן
הרעלים) וכולם הסכימו שהמורה לחינוך מיוחד היא רמה בפני עצמה.

הכל יכול היה להתנהל בלי בעיות, ההכנות האחרונות למסיבת הסיום
כבר נעשו, המורה לחינוך מיוחד כבר נצבעה כולה בגוון שחום - מה
שרק גרם למנהל לרצות עוד יותר לזיין אותה - ולפעמים הוא היה
עוזב את החזרות בבהילות ורץ לחדר שלו. בהתחלה הוא סיפר שאשתו
צריכה אותו בדחיפות אבל דיי מהר התברר לכולם שהיא בגדה בו ואחר
כך עזבה עם הילדים והתחתנה עם איזה מליין בסן פרנסיסקו ולמנהל
היו פשוט עניינים אחרים להתפרק מהם. בכל מקרה מה שהיה שבוקר
אחד, ממש לפני הצלצול, הגיע המורה לחינוך מיוחד לכיתה שלנו ואף
אחד לא הבין מה היא עושה שם בשעה כל כך מוקדמת, בעיקר בגלל
שכבר שלוש שנים היא לא עשתה כלום. ואז איך שהמורה לערבית
הגיעה, היא פתחה עליה ג'ורה כמו איזה פרחה וצעקה לליאת (שזו
המורה לערבית) "יא ערביה מסריחה" ומייד אחר כך הביאה לה סטירה
בכל הכוח. המורה לערבית לא ידעה מאיפה זה בא לה אבל עינת (שזו
המורה לחינוך מיוחד) לא המתינה תפסה לה בשערות והתחילה למשוך
בכל הכוח ואפילו התחילה לדחוף את האצבעות העדינות שלה עם
הצפרניים המוקפדות לתוך העיניים הבולטות של המורה לערבית וראו
איך האיפור המחליא שלה מתחיל לנזול עם הדמעות והפנים החיוורות
שלה נהפכות שחורות.

מושיקו מהתברואה שבדיוק עבר שם במקרה ראה את המהומה וניגש
למקום וכבר מרחוק ראו שמתחשק לו להביא למורה לערבית בעיטת שפיץ
בול למוח. הוא ניגש עם התלבושת שלו שנראית כמו חליפת כוורנים,
בלון ריסוס על הגב וביד ימין זרנוק שהדיף ריח חריף של רעלים
שתמיד מילאו את החלל של המסדרונות והשאירו אחריו שובל לאן שהוא
לא הלך. הוא ביקש מעינת להפסיק והיא באמת הפסיקה. היא קמה מעל
ליאת, החולצה שלה הייתה מתוחה כלפי מטה, כמעט ראו לה את
הפיטמה, אבל היא שמה לב ומייד ישרה את החולצה ושוב נראתה כרגיל
ואז היא סיננה לליאת "שלא תחשבי שגמרתי איתך יא שרמוטה", הביטה
במושיקו במין מבט מוזר והלכה משם. ליאת המשיכה לשכב על הרצפה,
כל החצאית עלתה לה וראו שהיא לובשת תחתונים ענקיים ושברחו לה
כמה טיפות שתן אבל אף אחד לא ניגש אליה ואפילו מושיקו התרחק
משם ורק אחרי כמה דקות היא קמה וכולנו שמחנו שלא יהיה שיעור
אבל היא בכל זאת נכנסה לכיתה ולא שמה לב שאף אחד לא נכנס
אחריה.

מי שהיה הכי מרוצה מכל העניין היה המנהל. הוא ידע שעכשיו תהיה
לו סופסוף סיבה להעיף את המורה לערבית בגלל סעיף של בעיות
חברתיות והסתבכות בקטטה, שאף אחד לא יוכל להאשים אותו בגזענות,
ועל המקום הוא החליט שיותר לא ילמדו ערבית בבית ספר שלו.
אנגלית צרפתית ספרדית, אפילו גרמנית - השפה של הנאצים ימח שמם
ששרפו את הסבא והסבתא שלו - אבל לא את השפה של הערבים. לא בבית
ספר שלו. יותר מזה המנהל היה מרוצה מכך שאם הוא ימתין קצת
המורה לחינוך מיוחד שבטח מפחדת לאבד את המשרה תאלץ לתת לו
לזיין אותה והניצחון יהיה מושלם שכמה ימים אחר כך, אחרי שהוא
כבר ייפטר מהמורה לערבית, היא תגלה שהיא בכלל לא הייתה צריכה
לתת לו ושיותר משהוא רוצה לזיין אותה הוא חולם להיפטר מהמורה
לערבית. המנהל חייך לעצמו והרהר בניצחון המתוק אחרי המרורים
שסבל ממנה מאז שנתן לה את המשרה בידיעה שאין כל צורך במורה
לחינוך מיוחד בבית הספר.

התכנית של המנהל היה די טובה ואפילו מספיק מתוחכמת בשביל
להשכיב את המורה לחינוך מיוחד אבל בסוף הדברים קצת השתבשו בגלל
משהו לא צפוי. באותו היום, בשעה של התקרית, עבר מפקח ממשרד
החינוך בבית הספר ולמרות שאף אחד לא ראה אותו הוא ראה את מה
שקרה ובגלל שהוא לא ידע ולא יכל לדעת שמי שחטפה הייתה המורה
לערבית אז לא הייתה לו ברירה אלא להגיש תלונה ובמשרד החינוך
נאלצו להקים וועדת חקירה. מה שקרה היה שההליכים במשרד החינוך
היו קצת מסווגים וכמו בכל משרד ממשלתי לקח להם המון זמן ולעומת
זאת המנהל שכבר ממש רצה להיפטר מהמורה לערבית וכמעט באותה מידה
בער לו לזיין את המורה לחינוך מיוחד הפעיל את התוכנית שלו הרבה
יותר בתכליתיות. תוך שבוע מיום התקרית המורה לחינוך מיוחד כבר
פתחה רגליים במשרד שלו ויצאה משם עם פרצוף גאה ולב בוכה, שלושה
ימים אחר כך פוטרה המורה לערבית שהלכה הביתה עם הפרצוף הרגיל
שלה ומושפלת עד אפר, ובחופש הגדול המנהל מצא איזה בלונדינית,
ואף אחד לא ידע מאיפה, שתלמד גרמנית בבית ספר שלנו.



וועדת החקירה הגיעה רק אחרי החופש וכל מיני פקחים בבגדי עור
כהים ומשקפי שמש שחורים התמקמו בחדר של המנהל. משם הם היו
שולחים הזמנות באמצעות פתקים צהובים שנמסרו על ידי שליח מיוחד
למורים ותלמידים ואלו היו נחקרים שעות ארוכות וקרה שחלק
מהנחקרים יצאו מחדר החקירות המאולתר על סף בכי או שלא יכלו
לדבר אחר כך ימים שלמים ולאף אחד לא היה ברור מה כל כך סבוך
בריב מטופש בין שתי מורות ובעיקר שהתוצאה הסופית השביעה את
רצון כולם. אחרי כמה ימי חקירות מרוכזים החלו החוקרים ממשרד
החינוך להתחיל ולשוטט ברחבי בית הספר ולפנות באופן מזדמן לכל
מיני תלמידים ואפילו לתלמידי החטיבה. לפעמים היו גודרים חלקים
משטח בית הספר בסרט סימון ולא נותנים לאיש לגשת אל האזור
המתוחם ולאחר זמן מה ניכר היה שהחקירות מתמקדות משום מה במחסן
הרעלים והשמועה התחילה להתפשט.

יום אחד כמות שהגיעו נעלמו כל החוקרים והמנהל כינס את כל
התלמידים לאסיפה ומסר הודעה קצרה, כי למרות שהדבר לא דווח לפני
כן התברר כי מושיקו הוא ערבי והוסיף כי אם ישנם נוספים עם בעיה
דומה הוא מבקש מהם להתייצב אצלו במשרד כבר היום בשביל למנוע את
החמרה של המצב. בשבוע שלאחר מכן נערכו כל מיני ישיבות של הנהלת
בית הספר ואפילו התייעצו עם שרת החינוך, ובגלל שהמצב עם הקהילה
הערבית היה מתוח החליטו שלא להעיף את מושיקו אבל היה ברור שאף
אחד לא מתכוון להחזיר את המורה לערבית. בינתיים לימודי הגרמנית
התקדמו יפה וכולם הרגישו איך בית ספר שלנו מהווה חלוץ והמנהל
היה גאה בבחירה המוצלחת שלו ובכלל התקרית והחקירות וכל הבלאגן
כבר נשכחו והדבר האחרון שהיה צריך לפתור היה הבעייה עם המורה
לחינוך מיוחד. מה שהציל את המצב היה שאחרי שערבי זיין אותה לאף
אחד כבר לא היה אכפת ממנה והיא המשיכה ללכת לבריכה בחורף אבל
אפילו המציל כבר לא ישב לידה והיא פשוט נשכחה.

חודש או חודשיים אחרי תחילת השנה אף אחד כבר לא זכר את המקרה
והוא נגנז באחד הארכיבים וכל השנה כולם זיינו בחדר המורים את
המורה לגרמנית, שהייתה בכלל שוויצרית מחור מצחין ליד ג'נבה
והיא צרחה כל הזמן כמו בסרט פורנו ולמזלה המנהל ותלמידי
השביעית שכבר היו בשמינית חשבו שזה דווקא סקסי ואף אחד כבר לא
רצה לזיין את המורה לחינוך מיוחד, אפילו לא מושיקו שנעלם בחדר
של הרעלים ולא ראו אותו יותר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הייתי מנסה
לגמור כמו מאמא
קס, שנחנקה
מכריך של
נקניק.


אבל אני
צמחוני.

נשבע לכם.




אד המתאבד מהסס


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/2/04 8:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידו בל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה