'בטי פורד' הוא מקום מצוין לשתות בו באמצע היום, ואני רציתי
לשתות. לא. רציתי להשתכר. באיזור של הבר לא היה איש. הברמן
והברמנית דיברו ביניהם. הזמנתי גינס מהחבית, חצי ליטר. היא
מזגה, הגישה לי ונשארה מולי עומדת, נועצת מבטים. הבירה לא עשתה
את העבודה והחלטתי לעלות כיתה ולהזמין גם וויסקי. שיהיה. לא
הספקתי לפתוח את הפה והיא שאלה בקול מהסס:
"ג'וני?"
פעם, ילדה אחת בחיפה קראה לי ג'וני. רק היא. בצופים הייתי
מכרסם כל הזמן תפוחים והיא שחזרה בדיוק עם המשפחה שלה משליחות
בארצות הברית, אימצה אותי ובמבט מעריץ הייתה קוראת לי ג'וני
אפלסיד. הרמתי את המבט.
"אני יערה, יערה מחיפה, זוכר?"
היה לי קשה לקשר בין הילדה, שהייתה כמה שכבות מתחתי ב'משוטטי
הכרמל', לבין הבחורה האפילה שעמדה מולי ב'בטי פורד'.
"מה קורה איתך?" היא שאלה ובקול שלה נשמעה דאגה. אני לא הייתי
בכיוון של העלאת זכרונות. רציתי לשקוע לבד ובשקט אבל היא רכנה
מעל הבר קירבה את הראש שלה לשלי: "אתה אוהד נכון?"
"כן, לא. אולי מחר. מחר נדבר. עכשיו אני רוצה גם וויסקי. ג'וני
ווקר, דאבל שוט, רד."
היא אחזה בבקבוק ולא נראה היה שהיא הולכת להיפרד ממנו.
"תשמעי יערה, לא התראינו איזה חמש עשרה שנים ופתאום מכל הימים
אני פוגש אותך כאן היום?"
"אתה רואה, יש אלוהים! מה אתה עושה פה כל כך מוקדם? אתה לא
נראה לי מהשתיינים."
"דאבל שוט."
"לא!"
"תגידי לי את נורמאלית?!" לא ציפיתי לתשובה, השארתי כמה שטרות
ועזבתי את המקום. כוס אמק, זה לא היום שלי. פילסתי לי דרך בין
האנשים, בראש שלי תמונות של ליאור עם ראש מוטה לאחור, הבעה
מצועפת, הומה מהנאה, ליאור בשימלת כלה, ליאור מביטה בי דרך
ההינומה. מישהו אחז לי בזרוע. הסתובבתי לאחור וניסיתי לנער
אותו מעלי. זאת הייתה יערה.
"אין לך עבודה או משהו?"
"ערן יסתדר לבד. מה קורה איתך?"
"בואינה, יש לי כבר אמא אחת. רדי ממני!"
"לא!"
"נמאס לי מהלא שלך, מהלא של כולם, עזבי אותי!"
"אני גרה כאן מעבר לפינה. בוא תעלה."
"אני לא במצב הרוח המתאים. יערה, תודה רבה אבל אני רוצה להיות
לבד. בפעם אחרת."
"תעלה אלי, אני אעזוב אותך בשקט."
לא היה לי מושג לאן ללכת אז הסכמתי. היא הובילה. פנינו לתוך
כניסה של בית ישן, טיפסנו כמה קומות, נכנסנו לדירה שלה. היא
זרקה את התיק שלה על הספה ואני התמקמתי לצידו. השענתי את הראש
לאחור. אחרי חצי שנה של דממה אבא של ליאור צלצל אלי, וההדברים
שהוא  אמר לי בטלפון לפני איזה חודש שוחים אצלי עכשיו בראש:
"אני יודע שאתה אוהב את הבת שלי אבל היא לא בשבילך. אם הייתם
מתחתנים הייתם מאמללים אחד את השניה. תבוא, תיתן לה את ברכת
הדרך, תוציא אותה מהמערכת שלך ותמשיך עם החיים שלך הלאה."
משכתי את הזמן. לא הלכתי, והיום היא מתחתנת. ליאור עם
הניצנוצים בעיניים שהייתה שלי וכבר לא.
"הכנתי לך קפה שחור," נכנס למחשבות שלי הקול של יערה. "תשתה."
"אמרת שתעזבי אותי בשקט."
"שיקרתי. סו מי."
הקפה היה חזק ובמקום. הצצתי בשעון, ליאור שלי וודאי לובשת
עכשיו את שימלת הכלה.
"תתחיל לשפוך."
"יערה, עזבי."
"ככה מתלבשים לחתונה או להלוויה. מי בא לבוש ככה כדי לשתות?"
"מי שלא החליט אם הוא הולך לחתונה או להלוויה," עניתי לה
והתחלתי לצחוק צחוק כזה שלא נגמר. יערה התחילה ללטף לי את
הראש. חיבקתי אותה, נכנסתי לה בצוואר. נשארתי שם בחושך.
"מה קורה?"
"ליאור מתחתנת עכשיו." פתחתי והמשכתי וסיפרתי לה שהיינו ביחד
ארבע שנים ואת מה שאבא של ליאור אמר. היא הציצה בשעון, שאלה אם
אני יודע איפה החתונה.
"בטח שאני יודע. אבל אף אחד לא רוצה לראות אותי שם היום."
"אבא שלה צדק. בוא נלך לשם ביחד ותסגור עניין."

סידורי פרחים מרהיבים תפסו את העין כבר מהכניסה. היה ברור שזו
חתונה רבת משתתפים, ושהחופה נגמרה כבר מזמן. הכל נראה מאוד
קלאסי ואלגנטי. נו, לא בכל יום משפחת קאסוטו מחתנת את הבת
היחידה. האורחים היותר מבוגרים ישבו סביב השולחנות אוכלים
ומדברים. על רחבת הריקודים זיהיתי את כולם. אחרי הכל במשך
תקופה ארוכה הייתי בן בית. בעיניים חיפשתי את ליאור. פתאום
קלטתי אותה מרחפת, יחפה, כל מסת שיער הדבש שלה מתנפנפת
מאחוריה. ראש מוטה לאחור, צוואר בוהק וצחוק מצלצל. הסתובבתי,
פני ליציאה ומצאתי את עצמי מול המבט הקר של האבא שלה: "אוהד!
אני מקווה שבאת בטוב."
"אתה מכיר אותי. מה אתה חושב?"
"כן," והמבט שלו קצת התרכך, "אני מכיר אותך," ואז הוא הפתיע
אותי עם: "בוא, תשב תשתה איתי משהו."
לא הספקתי להוציא מילה מהפה והוא סחב אותי לשולחן של המשפחה.
יערה הכריזה שהיא ניגשת רגע לשירותים.
ביד אחת הוא אחז בבקבוק. ג'וני בלאק, ומה?! הוא מזג לשנינו
מהוויסקי ברוחב לב. "אוהד, לא הרגשתי בנוח עם זה שלא דיברתם
לפני החתונה," הוא אמר לי קרוב לאוזן, מנסה להישמע מעל
למוזיקה. "תאמין לי, היא לא בשבילך ואני רוצה שיהיה לך טוב."
"איך אתה יכול להגיד לי כזה דבר?! אין בעולם מישהו שאוהב אותה
יותר ממני, גידלתי אותה, הייתי סבלני, היה לי ברור שאני לא
יכול לסגור לה את העיניים לפני שהיא עושה דבר אחד או שניים,
היא הייתה אמורה להיות האמא של הילדים שלי!"
"אוהד," הוא קטע את דברי בחוסר סבלנות, "אני יודע שאתה אוהב
אותה אבל היא אש, היא הייתה שורפת אותך מהר, אתה רך מדי
בשבילה. היא אהבה אותך כמו אח, כמו חבר בוגר. אתה תהיה מאושר
יותר עם מישהי אחרת שתאהב אותך ותעריך את מה שיש לך לתת לה."
"נו באמת, אני אוהב אותה שנים. איזה אחים בראש שלך?! על יחסים
כאלה בתוך המשפחה הולכים לבית סוהר!"
"אוהד," הוא נכנס לדברי, "אני לא רוצה לשמוע את כל זה. אל
תתבלבל, אבל זו הייתה אהבת בוסר לא אש אמתית. לא מצידה."
"אה, אז הבריון הזה שבא משום מקום, שבגללו היא איבדה את הצפון
זו האש האמתית?"
"הוא לא בריון וטוב שזה קרה. אני אומר לך, הייתם מאמללים אחד
את השניה."
יערה בדיוק חזרה. אבא של ליאור נתן לי טפיחה אדירה על הגב
ונפרד מאיתנו: "תדברו אוהד, אני רוצה שהיא תהיה מאושרת ושלא
תרגיש רע ביחס אליך. וגם אתה צריך להגיד לה שלום כדי שתוכל
להמשיך הלאה," ובזה הוא הלך לעבר האורחים שלו.

"היא בהיריון!"
"על מה את מדברת?"
"בשירותים, החברות שלה אמרו שהיא בטח בהיריון."
"מה פתאום! הן סתם ילדות קנאיות. הן לא מבינות מהחיים שלהן.
ליאור לא תתחתן עם מישהו שהיא לא רוצה."
"אל תסתובב אבל החתן והכלה מתקרבים לשולחן הזה," יערה סיננה
לכיוון שלי. היינו עם הגב אליהם. ליאור לא הבחינה בי.
"סבא, בוא לרקוד," שמעתי את ליאור פונה לסבא שלה. הוא הרים יד
זקנה ואחז ביד של החתן. "אתה רק תזדרז, אני כבר זקן ואני רוצה
נינים מהנכדה הזאת שלי." השמוק פרץ בצחוק, וענה לו שהוא יאלץ
להמתין. הם צריכים קודם לסיים את הלימודים אבל שלא ידאג, הוא
הרגיע את הסבא הם מתאמנים במרץ כדי שהנינים, בבוא היום, יצאו
מושלמים. כוס אמק. קמתי. כולם הסתכלו עלי.
"אוהד!" הייתה לה תדהמה בעיניים. לשניה, ואז היא התקדמה
לקראתי.
חיבקתי אותה. חזק. השמלה שלה הייתה דקה. הרגשתי את כל הגוף שלה
כנגד הגוף שלי. היא ניסתה להתרחק. שחררתי אותה. היא בחנה אותי
בעיניים רציניות.
"אוהד," היא פנתה אלי, התרחקה ממני עוד טיפה ושלחה יד אל החתן,
"תכיר בבקשה את זיו."
כולם הסתכלו עלינו. בסוף הושטתי לו יד. לחצנו ידיים. כמה חברים
שלו פתאום נדחקו לכיוון שלנו. הוא אחז ביד של ליאור אבל הם
סגרו עליו. הוא לא הרפה והיא נמתחה ואמרה לו משהו בשקט. הוא
הסתכל עלי בעיניים מצומצמות ושחרר אותה. מישהו מהחבר'ה שלו
הרים מהשולחן את בקבוק הוויסקי ומזג. כולם שתו לחיי הזוג
הצעיר. לא היה לי מה לחפש שם יותר. הסתובבתי ופניתי לכיוון
הדלת. ממש לפני היציאה הסתובבתי. ליאור וזיו רקדו במרכז הרחבה.
כולם הסתכלו עליהם אבל הם לא הבחינו באיש.    


+ג'וני אפלסיד: גיבור פולקלור אמריקאי. במקור נקרא ג'ון
צ'אפמן. הוא חצה את המישורים ונטע עצי תפוח בתחילת המאה
השבע-עשרה לאחר מות ארוסתו.

תודות לשרה רשף

ניכתב עבור הסדנה הארבעים ושלוש