החדר היה ריק. כל הבית היה ריק. כל הדמויות בפוסטרים מסביב
נראו מרוחקות. ירון הסתכל עליהן, אחת אחת, אבל הרגיש כאילו אף
אחת מהן לא מסתכלת חזרה. סופרמן הסתכל אל האופק, הסוכן
ממאטריקס הסתכל בדיוק לכיוון אחר, ושני האבירים של "מבוכים
ודרקונים" היו עסוקים בקרב שלהם. הוא הרגיש כאילו הם מתרחקים
ממנו, ובאותו זמן סוגרים עליו וחונקים אותו.
הוא יצא החוצה, לטייל קצת, לשאוף קצת אוויר. בטוח יש אנשים
בחוץ, עכשיו רק אחת עשרה. ובאמת היו אנשים בחוץ, וכל האנשים
היו שמחים ונהנו ודיברו עם אחרים. אבל היה מישהו ברחוב שלא
נהנה, ולא שמח. אף אחד לא דיבר עם ירון. כולם היו עסוקים מדי
עם עצמם, נהנו, שמחו, ודיברו עם החברים שלהם. הוא הלך לבד, בלי
כיוון, בלי מטרה, והרחוב היה קר, וחשוך, למרות כל הפנסים
והמנורות מבתי-קפה מסביב. ובלי לשים לב, ירון הגיע הביתה.
גם החדר בבית היה קר וחשוך. למרות כל המנורות המשעשעות מסביב,
למרות החימום והשמיכה. שום דבר לא יעזור כאן, ירון הבין. את
השמיכה והמנורות צריך לשים עמוק בפנים, לא בחוץ, בחדר. הוא
החליט ללכת לישון.
מכירים את הקטע הזה שממש רוצים ללכת לישון, לא משנה מה הסיבה,
אבל אי אפשר ללכת לישון בכוח, כל הזמן צצות עוד ועוד מחשבות,
ואי אפשר להתעלם מהן ולשכב בשקט? וירון יותר מהכל רצה לישון,
להתעורר בבוקר, לראות את השמש זורחת ולשמוח, לשמוח שהלילה
הנורא הזה עבר, ולהמשיך לחיות בכיף. או אולי בדיכאון? הוא לא
היה בטוח שיהיה כיף בהמשך. הרי אין שום סיבה שבבוקר יהיה יותר
טוב. אולי גם מחר בבוקר יהיה קר וחשוך? המצב שלו לא היה מאלה
שעוברים בקלות. זה לא היה משהו בריאותי, או סתם דיכאון מלבלות
את הלילה לבד.
לא, לא. זה לא היה רק הלילה הזה. לבד היא מילת המפתח פה. כולם
מסביב נהנים, כל אחד עם החברה שלו, או החבר שלו, או סתם חברים
טובים, אחרים, כנראה יותר טובים ממנו. לא, הלילה הזה היה רק
סימפטום של משהו הרבה יותר גרוע.
לאן נעלמו כולם? רק לא מזמן היו כל כך הרבה חברים, היה כיף
בלילות, כל לילה עושים משהו אחר, ונהנים, ומדברים, ועושים הכל
ביחד. ביחד... הוא נתן למילה להתגלגל בראש שלו, והרגיש אותה
פוגעת בגולגולת וסודקת אותה מבפנים. רק לפני כמה שבועות לא
הייתה לו סיבה לחשוב על הדברים האלה בכלל...
למה? למה זה קורה עכשיו? אולי הוא לא בסדר? אבל הוא תמיד היה
אותו דבר, והכל היה טוב. אולי הוא משתנה, והוא אפילו לא שם לב?
אולי כולם משתנים, והוא פשוט לא עומד בקצב?
ואולי מישהו מסתכל עכשיו מלמעלה, וחושב שהניסוי הקטן שלו עובד
יופי, המניאק. אולי באמת יש מישהו כזה, שמתכנן לו את החיים,
והבן-זונה החליט שעכשיו ירון צריך להיות לבד, ומדוכא? מי אתה
חושב שאתה? למה אתה עושה לי את זה? אני בן-אדם טוב!
ירון תפס את עצמו עומד על המיטה וצועק, והשתתק. הוא הוריד את
המבט מהתקרה לרצפה, וחזר לישון כמו ילד קטן שקיבל עונש מאבא
שלו. אבל הוא החליט שהוא לא יישבר, שהוא לא ייתן לאלוהים הקטן
שלו להרוס לו את החיים, ושמעכשיו הכל יהיה חיובי. מעכשיו
השמיכה תחמם, המנורות יאירו, והפוסטרים על הקיר יפסיקו להתעלם
ממנו.
זהו זה, ירון חשב. עכשיו אני אלך לישון, שמח ומרוצה, והכל יהיה
טוב. מחר בבוקר אני עדיין אהיה שמח. אני אחזור לדבר עם כל
החברים שלי, ואני אכיר אנשים חדשים, אולי אפילו מישהי נחמדה,
ואז אני אראה לכולם איך צריך לחיות!
