...וכשמשנה היא את צבעיה
חושפת דבר אמיתי
הוא מזעיף את פניו ברגע
חודל מלקרוא לה "אהובתי"

והיא, היא מפחדת
כי המסכה כבר מאוד מעיקה
עד מתי תמשיך להסתתר?
היא רוצה כבר להסירה

הוא לא מרפה
הוא מכה בניצוצי הרגש
הם חוזרים אליה בהדף
היא בולעת אותם, נחנקת חרש

משתקקת לחשוף את עיניה
היא רוצה לאמר לו אמת
אך הוא יחוויר את צבעיה
והרגש ייתחבא יימלט

עם הזמן שחולף
המסכה מתאחה עם עור פניה
כבר לא ניתן להסירה
היא לא תשוב עוד לצעוק רגשותיה

נפשה התאבנה
ליבה הפך כמת
והכל כי לא חיזקה אותם
לא הפריחה ניצנים של אמת...