אישה בת 50 בערך
עומדת בסבך מראות
מראות של חייה

במראה הראשונה
היא רואה את עצמה
כילדה ת החיוך, התום
הלחיים התפוחות
את החיפוש לצדק,
את מציאת השמחה,
ללא ידיעת הרע.
היא רוצה לחבקה בחום,
מסתכלת מבט אחרון
בדובי האהוב.

היא מסתובבת
למראה השניה
שם משתקפת נערה צעירה
יפה עד כאב
שערה האדמוני גולש
הבגד הצנוע חובק את מותניה
על פניה משתקף החיוך
זוהר מאהבה
היא איננה עומדת לבדה
לצידה עומד בחיר ליבה
ובידה יושבת תינוקת חייכנית
דמותה מציפה את עצמה בדמעות
היא שולחת את ידה לעבר הזכוכית הקרה
מנסה בכול כוחה לקבל עוד קצת,
רק טיפה,
מהחום והאופטימיות שבהשתקפותה,
מנסה לדלות מאהובה עוד חיבוק אחרון.

לאחר זמן מה,
מסתובבת היא לאיטה
למראה הבאה
שם היא רואה את עצמה כיום,
עיניה בוחנות את הקמטים העדינים,
את גופה שקיבל צורה עגלגלה
את העיגולים השחורים שמתחת לעיניים
את הפיאה שצמודה כעת לראשה
לאט לאט חיוך עולה
בהתחלה מהוסס
אחר כך גאה
היא לומדת לאהוב את עצמה
את הבטן שלאחר הלידות
את קמטי הצחוק
את החוכמה שאגרה במהלך
שנות בגרותה
היא מחבקת את כתפיה בעדינות
שואבת כוח מהרגשתה

בחשש והתרגשות
היא פונה למראה הבאה,
שם היא לא פוגשת את דמותה
רק את ביתה המרוחק
עם 4 דמויות רחוקות
מוכרות אך בוגרות
היא בוחנת אותם בקפידה
ומתחילה לזהות את בעלה
ושלושת ילדיה
היא עומדת שם שעה ארוכה
שמחה ברגעי האושר שהיו
ועוד אלה שיקרו
עצובה אתם ברגעי העצב
מחבקת מרחוק

לאחר ששבעה במעט במבטה
מסתכלת היא במראה האחרונה
שם היא רואה מצבה בודדה
עם גינה מטופחת למרגלותיה
באבן חקוק שמה עם שנותיה
ועליה יש כמה אבנים גלמודות.

בנשימה עמוקה
היא שולחת את ידה
לעבר המלאך הלבן
שעומד כול העת לצידה
והולכת בצעדים מתונים
לעולם אחר.