סידרו את
החדר,
ריק פה היום.
נשארו רהיטים בודדים,
אור וצל.
החשמל זורם,
התנועה מסביב,
עונות השנה,
חגי המדינה,
כוכבי הלכת,
מצעדי הראווה.
הרטרו שוב באופנה,
לוחות המשדרים בקופסא,
כרגיל.
אבל איפה כולם,
המשתה, תחושות,
בועה חלולה.
לא נשאר הד שנחבא,
רסיס לחות מזדחל,
אוד מוצל ,
פתק שנשכח באמבטיה,
אולי איזה סימן לאומלט דבוק לתיקרה.
אם הם היו כאן,
היינו כבר מזמן כובשים את העולם.
יורים לאוויר את נעורינו,
לא לוקחים שבויים.
ברקיע כבר נתפר שטיח אדום לכבודנו.
דגלים מפוספסים סימנו את ניצחוננו.
אבל עכשיו הכל שיגרתי.
אני יכול לספור את פעימות הדופק,
שניה מצטרפת לעוד שניה,
כמו מסדר אינסופי של נספים.