את מה שעובר עלי אי-אפשר לכתוב בשירים.
את מה שעובר עלי אי-אפשר לשנות במילים.

אבל אין לי דרך אחרת,
לפעמים מוכרחים לנסות.
ואני מרגישה קצת עיוורת.
לפעמים זה קשה להמשיך לנסות.
ואני רוצה אותו...

נמאס לי לנגן שירים ללא משמעות.
חבל שאין תרופה שיכולה למלא ריקנות.

אני רוצה אותו, זה חשוב לי.
איך בן אדם יכול להתקיים בלעדיו?!
אני יודעת שגם איתו זה קצת קשה,
אבל זה לא משנה,
כי גם אם בעצם עדיף לי איתו,
אני לא מוצאת אותו פה.

אני ממזמן שכחתי את מה שאני לא מבינה.
לפעמים אני מתגעגעת לימים שהייתי תמימה.

אבל אין לי דרך אחרת,
לפעמים מוכרחים לנסות.
ואני מרגישה קצת עיוורת.
לפעמים זה קשה להמשיך לקוות.
ואני רוצה אותו...

את מה שעובר עלי אי אפשר לסיים...