זה כל כך עצוב,
הרגעים האלה שאין לי מה לכתוב.
הרגעים העצובים,
שמשאירים אותי כמעט ריקה.
והדמעות, שלא זולגות,
רק מזכירות לי שהן שם מידי פעם,
חונקות אותי בעצב.
ומה נשאר לי עוד לחשוב?
במה עוד יש להאמין?
הרבה אכזב אותי,
ואכזבתי הרבה בחזרה.
לפעמים, פשוט אין מה להגיד,
על הנושא הכי חשוב בעולם.
אולי כי הוא כבר לא חשוב,
אולי כי הוא כל כך עצוב,
אולי כי הוא לא שווה את זה.
ומצד שני- אולי לא.
וזה הכי קשה,
לא לדעת...