רוני קרת / הלל להרס עצמי |
והיית כבדרך אגב מעביר אצבעות בשערי,
וליטוף הפך חלום,
וחיוך היה תשוקה הרסנית.
איך שלפעמים היית לוקח אותי
למקומות רחוק מכאן,
איך שהיית אומר מילים יפות
והייתי מאמינה.
ולא הייתי כאן כשהייתי איתך.
לא אני.
איך שבין הסדינים זחלתי אלייך
וגם בכיתי כשהפנת את גבך.
כשדחפת הלכתי,
וקראת לי לשוב.
כן... קראת לי לשוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|