בלילה שכבנו
ליקקנו דבש
ידענו לברוח לעולם כל כך רך,
דרכנו על השניות שעוברות
בליגלוגי השעה המאוחרת
שקוראת לעזוב
את שטח ההפקר.

והוא המשיך לרוץ
לא הקשיב לי,
צרחתי לו שיפסיק להכאיב לי,
ושהוא לקח לי זמנים שכלכך חסרים לי.
רשעות העולם, מימד מיותר.

רעמי השמיים פרצו בקולות אין סופיים
צעקו לרקיע להוריד עננים,
היא רצתה לחבקו אך הוא כבר עזב,
כן הזמן שכלכך מובן מאיליו.

והוא המשיך לרוץ
לא הקשיב לי,
צרחתי לו שיפסיק להכאיב לי,
ושהוא לקח לי זמנים שכלכך חסרים לי.
רשעות העולם, מימד מיותר.

קוטע חיים מסיים משימות
ילד,מבוגר וזקן להיות.
לחיות בשלבים ללא החלטה,
פעימות השעון מבקשות האטה.

והוא המשיך לרוץ
לא הקשיב לי,
צרחתי לו שיפסיק להכאיב לי,
ושהוא לקח לי זמנים שכלכך חסרים לי.
רשעות העולם, מימד מיותר.