רוני וחן טיפסו לכיוון חדר האוכל
מן הצד השני
ואני צפיתי עליהן.
בשלב זה כבר לא הייתי זקוק לחדר אוכל.
בעצם- כבר לא הייתי זקוק לטיפוס
בשלב זה עברתי הכנה.
כבר הייתי מוכן מזה שנים, אבל רק נפשית
הופעתי לי
במקום בו איש לא ראה אותי מופיע ומשם התקדמתי בהליכה.
לא הייתי חייב ללכת לחדר האוכל
אבל חיי התמותה כל כך נהדרים, ולא רציתי להפרד מהם.
אהבתי את האתגר שבחיי תמותה.
עד אשר הגיע האופל
כאשר הגיע האופל, יצאתי מכליי
האופל היה רב-עוצמה, ובנוסף לכך גם רכש לי שנאה צרה ודוממת.
כאשר היינו בני תמותה, הוא נהג להתעלל בי כבריון.
האופל כבש כעת את בני התמותה, חבריי, ואני הייתי צריך לשחרר
אותם מן האופל, ושיחררתי.
האבאטאר של האופל, נציגו הראשי, היה סוחר.
הוא מכר לחבריי בני התמותה את האופל ובני התמותה קנו.
ובהתפרצות
אנושית
ביקשתי שיפסיקו. צעקתי שאני לא אחד מהם,
אני אלמוות
אני יכול לגעת בשמש
אם ארצה
גלי אמרה לי שהיא מאמינה אבל ראיתי שהיא לא.
והאבאטאר, הסוחר של האופל, המשיך לסחור ולמכור.
ולא יכולתי לעשות דבר.
אחרי הכל, הוא היה נציגו של האופל.
והאופל הוא רב עוצמה עוד יותר ממני.
והאבאטאר החליט לארגן מסיבה, וכל חבריי בני התמותה
באו
אז גם אני באתי
הופעתי לי
שם
במקום בו איש לא ראה אותי, מופיע ומשם מתקדם אל החוף
אל המסיבה על החוף
השקיעה הכתומה-ורודה היתה יפה יותר מתמיד,
אך עם זאת היתה כה זמנית, כהווה החולף לו עם בוא הלילה
כך גם חבריי בני התמותה, נראו יפים- אך כמו השקיעה היו הם הווה
בר-חלוף.
האבאטאר לא היה שם
הוא אמר שלא יוכל להגיע למסיבה
מסיבה שארגן בעצמו
אני וחבריי בני התמותה, שרנו שירים למליאת השקיעה בפריטה על
מיתרי הנועם, וממסובין הומרנו לנחי עולם העייפים, אם כי רק אני
עומד בפני דף חדש, ארוך יותר- אשר ימלא ארמונות שלמים עם הנצח
העורב לי בחייהם ובמותם של כלי נועם אלו.
חושי קהו, הייתי מוכרח להביט בשמש הושקעת לפני שתעלם.
לפתע
נשמע צפצוף
ואחריו הודעה
קולו של האבאטאר המעצבן של האופל נשמע, קולו המעצבן ורוחו
המעצבנת מהצפצוף.
הודעה מוקלטת, כאילו הגיחה מסרט מתח בלשי שמת מזה פרק זמן
קצוב.
האבאטאר הסוחר הסביר לבני התמותה כמה שהוא מצטער על כך שלא
יוכל להשאר למסיבה מכיוון שהוא ממשיך במשימות האופל שלו,
אך הוא משאיר לנו מתנה, פצצת זמן הרסנית מספיק כדי לגרום לכל
המסיבה להפוך לארוע הלוהט של השנה.
חבריי בני התמותה, לא נכנסו לפאניקה.
חן אחזה בפצצה אשר היתה מונחת לישר הרמקול והחלה
לרוץ, מנסה להרחיק את הפצצה מאיתנו בגבורתה, להפוך את מספר
הנפגעים למינימלי. אבל כל אחד רצה להיות גיבור וניסה לכסות
בגופו על הפצצה ולכו תוכניתה של חן הפכה לחסרת ערך.
רוני תפסה את הפצצה ואמרה שתנסה לפרק אותה, ללא שום ידע
מוקדם.
לקחתי לה את הפצצה מידיה והיא נפלה על החול הרך.
הסברתי לכולם בצעקה, בנסיון לעשות סדר בתוהו ובוהו שנוצר מחוסר
הפאניקה של חבריי, בני התמותה, הסברתי להם מכיוון שאני בן
אלמוות - לא יעונה לי כל רע גם עם אגן על הפצצה בגופי, אחבק
אותה מתחת לכל שלא תהרוס את המקום.
תום צעק שיתנו לי את הפצצה כדי שלא אפגע במישהו
רצתי רחוק מן המקום אבל חבריי, בני התמותה, רדפו אחרי.
זינקתי כדי לתת תנופה למעוף. קיוויתי שאולי אספיק להגיע מספיק
גבוה באוויר כדי שלא יגרם נזק לאף אחד,
אבל מישהו זינק עלי מאחורה והפיל אותי לחול.
למזלם של כולם, הפצצה התפוצצה כאשר אני והארץ נשקנו והיא היתה
חבויה בינינו, מכוסה לחלוטין.
קצת חול באויר ובגדיי התפחמו לחלוטין.
כולם עמדו, בשהייה שארכה רגע, משותקים מן הפלא. אני התעלמתי מן
הנעשה והלכתי להביט בשקיעה. חבריי הביטו בי הולך ופשוט ליוו
אותי במבטם.
שם, ליד החוף, עמד האבאטאר וציפה לפיצוץ אדיר.
הוא היה לבוש בחליפת צלילה ובמים המתינה לשובו, סירת מנוע אשר
תחמוק עמו לאופל.
אמרתי לחבריי לקרוא לרשויות שלהם, על מנת לאסור את אותו פושע
אשר היה מופתע לראות את כולנו חיים.
השקט נשבר
כולם שאלו את כולם אם מה שקרה באמת קרה או אולי היתה זו
אשלייה
אני ניגשתי אל גלי וחייכתי, מביט בחצי עין בשקיעה אשר נמשכת
רק עוד רגע.
היא שאלה אותי אם עכשיו אני אהיה כמו סופרמן, ואגן על המין
האנושי מחלאות המין האנושי, או משהו כזה
אמרתי לה שעדיין לא
אני צריך זמן,
אני צריך עוד לגעת בשמש |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.