תכלת השמיים / מחר בעבר |
השאיר אותי מאחור,
לנגב את הדמעות מרכסי ההרים המזיעים,
בליטוף שפתיי.
מחקתי בטיפקס ימים שלמים של הקרבה,
עולם של זכוכית שחתכה את וורידי.
אולי זאת אני,
מטושטשת בסם רגשות מניפולטיבי וזדוני,
נמסה במעלות השחר הנעימות,
בעוד שסינוור האור העולה ומרחיב את אישוניי,
רואה שאריות של כוכבים דרך לולאות שיצרתי מטיפטופי הטל על
חלוני,
אם כן זאת השלווה אשר איננה נחה בעצמה,
כי הבזקי ניצנוצי האריות הוליך אותי אל המחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|