עידו הראל / מיודענו הקסילופון |
הקסילופון
זוכר ימים קשים.
הרצפה היתה עקומה,
הקולות היו עמומים.
הנגנים היו חולי שחפת.
האוכל היחיד במועדון היה לפת.
אלה היו ימים שחונים,
סגרו בעגמומיות עוד מרפסת,
התריסים עשו חריקות של אספסת.
אבל היום מתגעגעים,
רצפת השיש עושה תחושת קניון.
אסור לאלתר במסדרון.
תתלונן על כאב ראש,
ישר תשלח לאוחות בתחושת רפיון.
פעם אכלנו חרא אבל היה חזון,
משחקים שחמט עם אפרים קישון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|