כנפת כנפייך
לשמים,
נשרה פלומת
עלומים
על שדותייך
שם, צמחה בגרותך -
פרחי-עדנת
אהבה
קסומים
נפתחו בעמקייך,
מתבוננת בעצמך
עורגת
חולמת
פועמת
שוקקת
לא נמה...
כמהה לעלם שיבוא...
והוא בא
ותלש
מתבשם...
ומשליך לצידי שבילו
שרמס,
ממשיך דרכו הלאה...
ואת
נכאבת
דומעת
מושלכת
בשדותייך...
לומדת דאייה מגבוהה
מהי,
צופה לקראת תום החורף
לעבר שבילו שמתמשך למחוזות אחרים
ואותו, צלליתו הולכת מתרחקת מבעד רוחות שוקטות
נושבות בפנייך,
מערפלות ראייתך
... אילו נשאר
ואהב...
נזרמת לתוך נהרות אור שטפו באויר גבהים
צלול,
מלטף ברוך פרחייך הנעים
במחול פלאי
קסום
מסתורי
...זוהר נושף שוטף ...
משמרת במעופך אותם רגעים ימים בפקעות
צצות צומחות מחדש
כמהות מתמיד להיפתח
למבט חיבה,
לאהוב
פורשת כנפייך
אל מרחבים
מאירים כיסופיי חייך
בתוכך...
ושם חבוי נץ
עורב לך
לפתחך...
ואת תנצחי
בנהר אור שלוח לך ממעל
לתוך תוכך...
.... ועלם
הולך לו
מרחוק
קרב
בשביל
צר
לשדותייך...
בהשראת "פרחיי אשר קצרת" של אור השחר |
