הייתי רוצה להתגעגע אל האנשים, לראות הכל מסוכת המציל שלי
פה בפנים אין תחושה, ריקנות גדולה ואני גבוהה עומדת מעל כולם
על גג הסוכה דגל שחור, פה אצלי בחדר אי שקט נורא
דקירתה של מילה שנזרקה לחלל, עצב וכעס נורא.
הם מתים שם, ילדים פיגוע נורא, שומעת ולא מבינה
אני מרימה ידיים למלא לשחרר ולשאוף החלל הזה לא מתמלא עוד
איך אהיה רגועה שאתה לא פה, אתה רחוק עכשיו
זרקתי הכל החוצה, סיפרתי לכל מי ששאל גם למי שלא
והיום אני לבד בסוכה, הרוח נעימה וחזקה אני מריחה אותך
רק לה- לרוח אני לא מספרת היא מהירה ממה שקרה
הריקנות הזו, מוות אינסופי, חסרה לי התחושה
אוי זה נעים כשהיא מלטפת בקרירות המנומסת שלה
מלפניי הכל גועש, גלים גבוהים וסוערים כאילו כועסים
ואיך שאני שייכת, כועסת, אני רוצה אותך
זה אסור לוחשים לי יצורים קטנים, אני לא אוהבת אותם
אני מנסה להרים עיניים, להרים ידיים להתמקד בשמיים
זה בערך המרחק שיצרת ביננו, ביני לבין האושר
כל יום מר, זה עובר ובא, עכשיו אני נזכרת ונדמה שהכל רגוע
אני מסוממת מריחה אותך, שנים שלא עברת פה
הטעם הזה נצור בי, הכל שונה.
הייתי רוצה להתגעגע אל האנשים, לראות הכל מסוכת המציל שלי.