תפילת אשכבה
ללא מילים
רק דמעות על נייר מרופט
תחוב בכיס אפל, ישאר נצור לעולם
זעקות עמומות נשמעות מרחוק
רגעים חרישיים לידך
לצד משכבך
זכרונות מדברים שקרו
ומכאלה שלא
סדקים עדינים במסכת פנייך
סימני מציאות שהיו על עורך
אהבה לא הייתה לי
רק דם בידי
שנזל והכתים
דם שפרץ לו ממני
ולך לא נותר אלא זיכרון
מאדם
וכשמת האדם נולד הוא אחר
שגמע את דמו והבריקו עיניו
ציפורניו החדות הבריקו גם הן
ואיימו להרוג גם אותך
ובתוך כל הסבל, נולדה מחלה
שהלכה וגדלה וטרפה
כל צלם אנוש מגופך ופנייך
וקידשה את חייך בדם

מה שעושה לי השקט, הוא גורם לי לחשוב
לתהות על אחת שנפחה נשמתה
על קיום ועלייך
קינה לאדם שנקטף
מילים עטופות בדמעות
לחן עדין למחזה אוונגרדי
מבט אל הבור העמוק
נקרא לו - מציאות

בין שורות של קברים
קבוצת אנשים, מכרים, חברים
מתגודדים תחת רקיע תכול
קוראים בשמך או בשמו של אחר
האחר, הוא אשם
"לא קיים שום אשם"
"לא קיים שום שם"
מילים שחודרות עמוק, ופוצעות אתכם מבפנים
פיות פעורים, עיניים בוהות
נשימות חטופות
דמעות מתייבשות
מאחורי מסך זכוכית כהה
נשמות צורחות
מבט חטוף לעברן
פסיעות איטיות הרחק מקברך
רצון להבין
מציאות נפרדת