שרי גמליאל / לילות לבנים |
העולם בדממה
3 בלילה,
שוכבת באפלה
השקט מהדהד לי בראש כבר שעתיים
האויבות היחידות שלי ברגעים לבנים כאלה הן המחשבות
גואות ועולות ושבות ושוקעות,
מתרוצצות עם להבים, דוקרות, מכאיבות...
ואני לא מתנגדת, אני גם לא יכולה
שוכבת ללא תזוזה, בוהה בסדק קטן בתקרה
נותנת לשקט לחלחל לתוכי לאט, בשיטתיות עדינה ומוכרת...
מאפשרת לו לרוקן אותי מכל רגש אנושי
מותיר אותי ערומה
בלילות טרופים כאלה אני נזכרת בך, חושבת עליך
לפעמים בוכה, לפעמים לא
תמיד מפנימה ונרדמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|