"...וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו ולא הגיד לאביו
ולאמו את אשר עשה..."  (שופטים י"ד ו)

"ש: כיצד אתה מתמודד עם הטענה כי הייתה כאן כוונת מכוון?
ת: השתלשלות העניינים הייתה כזו שלא נותר פנאי להרהורים. אלה
נשרכו ובאו אחר כך בדבוקה נואשת, כקרובי משפחה מתייפחים אחר
הארון.

ש: לאחרונה הוטחה בך ביקורת חריפה על הדרך שבחרת לניהול המשבר.
כיצד הגבת?
ת: קמתי ואמרתי בקול צלול ואנושי להפתיע מה שכל אחד יכול היה
להבין: מעולם לא היו לי תשע נשמות..."

(קטע מראיון היסטורי עם עצמי)

"... וירד וידבר לאשה ותישר בעיני שמשון. וישב מימים לקחתה
ויסר לראות את מפלת האריה..." (שופטים י"ד ז-ח)

באגרופי דבש נאבקתי בחיה, היה זה בואך נווה המדבר.
ניסיתי לקלוע בה חץ הרדמה והיא התחמקה
כאילו ידעה כל צפונותיי. מיוזע ומותש כרעתי על אבן שטוחה,
לא יכולתי לדעת

שהשמש זרחה כבר ולא נותר עוד מאום
להסתיר. את תבליט גופי המוכחש, הנבער, את עיניי
הסומות, את ארשת דמי המנומרת

מסגירים הבהובים בצהוב ובחום, הו הגו העריץ מתנשא
כמו אד אשליה רתוחה, רועדת בסבך של גידים
וטפרים

וצלעות קשויות ונבוכות כעין סורג מעוקם

(מתוך יומן מסע, סקיצה בכתב יד, ללא כותרת)

"...והנה עדת דבורים בגוית האריה ודבש. וירדהו אל כפיו..."
(שופטים י"ד ח-ט)

"...מי רכנה בתנועה פתאומית ונשקה ארוכות לעורו, לציפורניו
השחוקות, לחזה השרוט? בין כפותיו השלובות מונחת צלמית
אשה עגולה מחימר, בבטנו הצבה נצרב ניחוח רחוק
ובעפעפיו -

רכות הצלילה המתונה,
הנכנעת"

(עדות ראיה מאוחרת, ללא שם)