הסיפור מוקדש לשניר סבון, כדי שתוכל להבין עד כמה "קשים" החיים
שלי... http://stage.co.il/Authors/22545

משום מה מאז שהתחלתי לצאת עם גברים, אני כמו מגנט לגברים הכי
דפוקים והכי שרוטים בעולם.

החבר הראשון שלי היה מלאך, פשוט איש טוב, אבל הייתה לו דפיקה
"קלה" הוא היה אדם מאוד אלים (לשם הסדר הטוב, עליי לציין שהוא
מעולם לא פגע בי בצורה פיסית). אני יכולה לומר בלב שלם שהיו
אלו שלוש השנים היפות ביותר בחיי, כי הוא כיבד אותי, לא רק
שהוא מעולם לא פגע בי מבחינה פיסית הוא גם לא פגע בי מבחינה
רגשית. הכל היה פשוט מושלם, מעולם לא אמרנו אחד לשניה שאנחנו
אוהבים, כי לא היה צורך.
אז בטח אתם שואלים למה זה נגמר?
כי הוא נכנס לכלא. הוא "ישב" שנתיים וחצי כי הוא הכה מישהו
והפך אותו לצמח...(זו בערך רק התמצית של התמצית של הסיפור) אני
רק יכולה לומר שהמקרה לימד אותי המון, ואחד מן הדברים שהוא
לימד אותי זה "אף אחד לא מושלם" (לקח חשוב ביותר).

אחרי זה עשיתי הפסקה מהגברים הישראלים...

ובתום ההפסקה הכרתי, בחור נתנייתי, שלימד אותי לקח חשוב:
"לעולם אל תצאי עם גולשים נתנייתים".
הבחור "הנורמלי", מסתבר, אכל פטרייה בתאילנד, מה שגרם לו
להתנתק מהמציאות ולחשוב מדי פעם שהוא פטרייה שנתקעה באדמה (וכל
מילה נוספת מיותרת כרגע).

לאחר הטראומה מ"הגולש", הכרתי את מה שנקרא "אהבת חיי". אהבה
כמו שהייתה לנו אפשר למצוא רק בסרטים (סרטי אימה). בהתחלה הכל
היה מושלם עד שהבחור החליט שאני אמורה לנתק קשר עם כל הידידים
שלי וגם עם כמה מחברותיי. זה היה קשר מוזר על גבול החולניות,
למרות שאני הייתי הדומיננטית ביחסים (כן, המילה שלי הייתה תמיד
אחרונה) הוא שלט בי. הוא קבע עם מי אני אסתובב, הוא קבע
שבלעדיו אני לא יוצאת מהבית, הוא קבע שאני צריכה לדווח לו על
כל "פיפס" קטן שאני עושה וכו' (כבר בטח הבנתם את הרעיון).
ואחרי כל זאת הסכמתי להצעת הנישואים שלו (כמו שאומרים, "האהבה
מעוורת"), תחשבו כמה אומץ צריך כדי להתחתן עם גבר כזה. בסיכומו
של דבר עניין החתונה לא יצא לפועל, בגלל שהוא בגד בי, אמנם
בהתחלה נורא כעסתי: "fuck הבן אדם מקנא לי בצורה חולנית ובנוסף
בוגד בי? מה הולך פה?" אבל היום אני רק יכולה להודות לו, "רוב
תודות שלא התחתנתי איתך, יא מניאק פרימטבי". עברו כבר שנתיים
מאז שנפרדנו,  ורק עכשיו זה נגמר, עכשיו כשהוא טס למזרח
לשנתיים. לחשוב שכדי לסיים את הקשר הכי ארוך והכי נסחב בתולדות
"הנפרדים ונשארים ידידים", הוא היה צריך לעזוב את הארץ.
מילה טובה לגבי היחסים החולניים שהיו לי איתו: מעולם לא אהבתי
ונאהבתי בצורה כזאת!!!
בכל אופן רק בהצלחה שיהיה לו....

והסיפור על הגברים בחיי נמשך, עד עכשיו כבר שנתיים לא היה לי
חבר אבל הכרתי גברים וגיליתי דבר נפלא שנקרא "סטוצים", אומנם
בשנתיים האחרונות לא הפכתי לשרמוטה כפייתית אבל היו לי מדי פעם
סטוצים, שבד"כ עוזרים להתגבר על אהבת אמת.
באותה תקופה חשבתי שאני לא אצליח להתגבר על "הפרימטיב" אז מגיע
לי להנות,לא?
אומנם לא הייתה לי מערכת יחסים יציבה אבל אין זה אומר שעידן
הגברים השרוטים הסתיים.
הכרתי את ... שאח"כ שמו הפך ל "לא לענות", בחור חמוד אבל עם
המגרעה הכי גדולה שאפשר למצוא בגבר... הוא:
                           
                                     קמצן!!!      

אחרי פגישה אחת, הבהרתי לו שאין מצב שנפגש יותר אבל זה לא היה
מקובל עליו, אז הוא היה מתקשר ומתקשר , ומתקשר עד ששמו הפך
להיות "לא לענות". (אין לי שמץ של מושג איך קוראים לו)
בזכות חברי הטוב, מני סופר, שאמר לו שהוא חבר שלי באחד הפעמים
שהוא התקשר אלי, הוא הפסיק להתקשר.
אז גיליתי עוד עובדה מפתיעה, שכל הגברים בחיי כולל ידידים,
חברים, גברים שיצאתי איתם וידידים- אויבים פשוט אוהבים להציק
לי. תמיד חשבתי שרק "הפרימטיב" אוהב להציק לי (להציק= לנשוך
אותי, לגעת לי בבטן, להרים אותי, לצבוט אותי וכד').
הנה שני "מציקנים" נבחרים:
ארז- בחור שנדלק עלי, יאמר לזכותי שלא היה בינינו כלום, אבל זה
לא עוצר אותו מלהציק לי בכל פעם, בכל מקום שיוצא לי לראות
אותו.
"המפקסס"- אויב-ידיד, שהדבר שהוא הכי אוהב לעשות זה לגעת לי
בבטן וזה הדבר הכי מעצבן שיכול להיות,וכמובן שהוא עושה את זה
בידיעה שזה מעצבן אותי.
והרשימה עוד ארוכה , כל כך ארוכה שהסיפור הזה היה הופך לספר עם
שלושה כרכים. וששאלתי את מכריי מהי הסיבה שהם אוהבים להציק לי?
התשובה הייתה: "כי את כזאת חמודה, קטנה וקומפקטית". מה אני
אומר, תשובה לעניין. רגע של ציניות: "טוב, נכון סיבה מוצדקת".

אני אסיים את הסיפור, כי אם אני אתחיל לספר על כל הדייטים שהיו
לי בשנתיים האחרונות אני אשב מול המחשב כל היום, ומסתבר שיש לי
חיים חוץ מהמחשב.

ועכשיו יש את מור.....